צ’אקמקיאן לוקח קצבים ארמנים ומחבר אותן עם מלודיה מערבית. פסנתר, עוד, בונגו ומחיאות כפיים קצובות א-לה פלמנקו נשזרים לטקסטורה נהדרת ב"גשם צועני". ב"טקסים" יש פסנתר ג’אזי כחלק מאווירה אקזוטית בזכות צליל כמו הדודוק, כלי נשיפה מאנפף בניגונו של דז’יבאן גספריאן, המתפתח אף בקו מלודי יפהפה, ואילו ENCHANTRESS מתחיל במוטיב ים-תיכוני ומנוגן בחליל וממשיך בקצב מקושט בזורנה. אחד הצירופים היותר יפים ששמעתי באזור נטול הגבולות הנקרא "מוסיקת העולם
