ההופעה בהיכל נוקיה

גל קוסטה

Gira Recanto
4/5

למי שבא לחגוג קרנבל ברזילאי, התברר שגל קוסטה זה לא רק קרנבל. מי שלא הכיר חלק מהשירים, קיבל את הסוכריות לקראת הסיום, כולל "הרכבת של אחת עשרה" (שירה בציבור כאילו זה היה שיר של נעמי שמר). והוא קיבל גם אגדה ברזילאית בהיכל.
גל קוסטה מבטאת את הקשר בין המוסיקה השחורה למקצב הברזילאי והיא מחברת בין גדולי המוסיקאים של ברזיל, בין קייטנו ולוזו ושיקו בוארקי. זה אומר יותר מאשר סמבה. גם בהרכב מצומצם של 3 נגנים נתנה קוסטה את הדבר האמיתי, אבל היא עשתה את זה בלי לספק בכוח את תאוות הקהל ללהיטים גדולים, בלי לרכב על גל הקרנבל הברזילאי. מופע במימדים קטנים, עם הסאונד החנוק של נוקיה, שנועד למשחקי כדורסל.
עדיין זה הקול היפהפה והמרגש, הקול שמייצג את זרם הטרופיקליה, מוסיקה שנחשבה בזמנה בשנות השישים האוונגרד של הפופ הברזילאי (בחיבור לפאנק, פופ, רוק בלוז), וגם בהמשך – למעלה מחמישה עשורים, עליו נמנו בין השאר קייטנו ולוזו, ז'ילברטו ז'יל, ששמותיהם נקשרו עם ההתנגדות למשטר הצבאי בברזיל.
הדיווה של המוסיקה הברזילאית, היא הרבה יותר מאשר עוד זמרת סמבה ובוסה. יש עוד כמה דברים ששייכים אל ורק לה שאינם ניתנים לתרגום במילים. אני אוהב את קוסטה כי היא אינה מייצגת את המדונה של ברזיל. גם כוכבת ענק כמוה יודעת לצאת מתוך ענווה. קוסטה מביאה קודם כל את עצמה בלי להתחנף לאניני הטעם ,גם בלי לספק בהכרח את התאוות של הקהל לעשות חגיגה בגדול.
בקול של קוסטה יש טונים של פיוט וגעגועים, עצב ושמחת חיים. צריכים להקשיב לטונים האלה, בכל קשת הצבעים של המוסיקה בברזיל, המסורתית וגם רוק – קוסטה אינה מתרפקת רק על העבר, היא עדיין נועזת ומספקת את הכי מודרני.
קיבלנו כמה מטעמים מהמוסיקה שלה, במינונים סגנוניים שהיא שולטת בהם. סלט ירקות טרופיים ורוק מודרני , מעין פשרה מוצלחת שכזו.
כמעט לא ראיתי רוקדים בקהל. ברגעים מסוימים, הבחנתי בנוטשים, מהסוג שלא מגיע לסיפוקים מידיים ומעדיפים לצאת ראשונים לחנייה. אבל אוהבי קוסטה אמיתיים אינם צריכים דווקא חגיגות סמבה כדי להתענג על הצירוף המיוחד של מלודיה, הרמוניה אלתור וקצב שלה,על הקול הבלעדי  שלה שהוא באמת אחד ויחיד במוסיקה הברזילאית.

* תזכורת: גל קוסטה היא ילידת בורגוס בסלבדור (בהייה) 1946. בילדותה עבדה כזבנית בחנות תקליטים, וכך פגשה את אמני המוסיקה הבולטים של סלבדור, אחד מהם ג'ילברטו ג'יל, מגדולי המוסיקה הברזילאית, צירף אותה לתנועת הטרופיקליזמו ופרש עליה את חסותו. בעוד הוא וחבריו גלו ללונדון. בתקופה בה ברזיל הייתה שרויה תחת משטר צבאי, העדיפה קוסטה להישאר בברזיל ולהשתתף בקונצרטי מחאה. היא הייתה מוכרת בצבעיה הרבים ממראה הטבור החשוף והרגליים היחפות ועד השיער הארוך וה

מחרוזות הססגוניות…

צילום: מרגלית חרסונסקי

הרכבת של 11

האזינו (למטה) גל קוסטה – שירים מהמופע  

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. אני אוהבת את גל קוסטה ואת כל המוזיקה הברזילאית והדרום אמריקאית בכלל, אבל אתמול לא אהבתי את גל בכלל. נעלבתי. זאת לא חכמה להגיד שהיא עושה ולא מתחנפת וכו ההיפך! שתיתחנף, מהמקום הזה היא התחילה והצליחה ובצדק. זה לא רק סמבות, שהלוואי שנחיה יום יום באיזו סמבה אחרת, יש גם בוסה נובה, שזאת מוזיקה שאין לה סוף, ויש צפון ברזיל ויש מלא מוזיקה ברזילאית! אבל היא החליטה שמה שהיה היה וכרגע היא במוזה של מהפכנית! דווקא ההופעה הזאת לימדה אותי שטוב קצת להוריד ראש ולהתחנף! כחה עושה אשה עם בעלה וכך אמא עם ילדיה, ואנחנו היינו צריכים לאכול את הסאונדים של שנות הטיפשעשרה! מאשה שלא רצתה להיות קצת יותר! יאללה בשורות טובות ושאלה יהיו הצרות שלנו!!!!!!!!!!!!!

  2. קוסטה האגדית כבר בת 67, ודי כבדת תנועה.. איבדה מהאנרגיות העצומות שהיו לה.
    אין כמוה, ואני עדיין מחזיק את תקליטי הוניל שלה מ-1979 והלאה, עד הדיסקים וכולל.
    ולמרות זאת היא מנסה לחדש ולהתעדכן.
    על הקהל הבריזלאי זה יכול לעבוד, אבל כשיוצאים החוצה לארצות אחרות זה קצת קשה יותר, כי מי עוקב היום? זה פשוט בלתי אפשרי. מכאן אולי האכזבה החלקית.
    ראיתי וידאו שלם של הופעה בברזיל לטלוויזיה, אנפלאגד כזה, לרגל אלבומה החדש. היא כך גם בברזיל – זה לא שהיא מזלזלת, היא פשוט מופיעה כך היום: קצת עייפה, לאה, כאילו שלא בא לה בכלל…
    אבל אין מה לעשות: היא דיווה, היא אגדה, ואם זה מה שיש היום גם את זה נקבל בברכה ובאהבה שלמה.
    שתזכה לחיים ארוכים..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות