כמו בכל השירים שמגיעים מכותל הדמעות של המוסיקה הים תיכונית, גם כאן מודה האוהב באשמה (שזייף), אבל האהבה מנצחת במיוחד, כשהיא נישאת על מנגינה. טקסטים כאלה לא עובדים על כותב שורות אלו. מצד שני כשקולו של ישי לוי נוסק עוד חצי אוקטבה כלפי מעלה, הוא מפלח לי את הלב כמו חץ רגש חודר עור שריון. מה לעשות מול הטון הזה?  ישי לוי הוא זמר נשמה מבטן ולידה. תן לו מילים ומנגינה על אהבה ומנגינה, ותשאירו לו את העבודה. ינפץ תנשמה.

ושוב אותה המנגינה שמנפצת תנשמה/ וקוראת עכשיו אלייך/ ושוב אותם האנשים ושוב אותם הסיפורים / מזכירים לי את פנייך/מצטער שלא/ אמרתי לך שיש גם אהבה שלא תמיד נשארת/ אל תסתכלי עכשיו אל תוך עיניי/ חזרי כמו שבאת לי אין תדרך רק תנגני כל החיים שלי ידעתי/ שהמנגינה נמצאת בתוך תוכי/ רק אל תבכי אני יודע שזייפתי / את תמיד האהבה שלי ושוב עכשיו אותם בקרים / ושוב אותם ההרגלים את מחזירה אותי הביתה /אל תוך ילדות בלי מכאובים/ ליום בהיר שלך מזכיר רגשות שכבר איבדת/ מצטער שלא אמרתי…… רק תנגני כל החיים שלי ידעתי/ שהמנגינה נמצאת בתוך תוכי/ רק אל תבכי אני יודע שזייפתי/ העולם עוד מייסר את נשמתי/ רק תנגני כל החיים שלי ידעתי/ שהמנגינה נמצאת בתוך תוכי/ רק אל תבכי אני יודע שזייפתי/ את תמיד האהבה שלי