שר התרבות של ברזיל לשעבר חוזר לשורשים בדרכו שלו. ז'ילברטו ז'יל בן 71, שיער אפור במקום תספורת הדרדלוק של פעם, מצטרף לגל הקשישים בעשור השביעי שלהם, שרוקדים על הבמה, לופת גיטרה חשמלית אדומה, מוביל הרכב עם כלים פולקלוריסטיים כמו אקורדיון וכינור שמשדרגים לו בגדול.
זילברטו ז'יל מלווה בתזמורת בת 6 נגנים מצוינים פתח בשיר קצבי "אמונה במפלגה" Fé Na Festa. הדגש הוא על ה – Baião, המוסיקה של של צפון מזרח ברזיל. אבל אל תמסגרו את ז'יל. למעשה, מה ששומעים הוא פולק רוק ברזילאי קליל, שמוביל אותו מאז גלה מארצו  בעת השלטון הצבאי בברזיל, כאשר שיחק תפקיד מפתח בתנועת הטרופיקליה   המוסיקלית בברזיל של סוף השישים, שחיברה את החשמל של הרוק עם הרגאיי של ג'מייקה. ואכן, בוב מארלי הגיע למופע באשדוד עם "נו וומן נו קריי"
סגנון הבאייאו מעולם לא זכה לעדנה ולחשיפה הבינלאומיים, שהיו לסמבה ולבוסה, אלא שאצל ז'ילברטו הסגנון הזה הוא חלק מהדי.אנ.איי שלו, לוקח אותו למופע עשיר סגנונית, מלא פאן, רקיד, עם כל הסקסיות, שקיימת במוסיקה הברזילאית. ז'ילברטו ז'יל זז כמו שמעולם לא ראיתי אותו זז. המוסיקה עשירה, נשענת על אקורדיון, כלי הקשה אותנטיים, לצד הגיטרות החשמליות והתופים פלוס כנר וירטואוז, ניקולאס קראסיק, שמוסיף איזשהו מימד קלטי שאף הוא חדר לברזיל. על הבמה ז'ילברטו ז'יל שומר על "דמוקרטיות". מנגן דואטים מסחררים עם הגיטריסט שלו, סרג'יו צ'אבזולי, שעובר לקווקינו (מנדולינה פורטוגזית) וגם לבנג'ו כדי להעצים את ההתרחשות המוסיקלית. גם הנגינה של ג'יל, הטמפרמנט שלו – בשיאם. האיש עדיין מדיף רוח נעורים.
עבר עלינו ערב של קונטרסטים עם ה – Baião וכל ההשפעות והדיאלקטים. הרפרטואר לא פסח על גיבוריו של ז'יל כולל לואיז גונזגה, מורו וחברו, שחותמו טבוע על זרם הטרופיקליה ועל הסמבה. לא הכל קצב ושמחת חיים. הגיעה בלדה שקטה Lamento sertanejo (של Dominguinhos), שנתנה משהו גם מקולו האקספרסיבי. ג'יל יכול היה ללכת על עוד כמה "שקטים", אבל יודע את נפש הקהל, ואחרי ה – Asa Branca עם צליל הבנג'ו לקראת סיום, החגיגה הקצבית רק נוסקת.
מי שהאשים את ז'ילברטו ז'יל בפזילה למערב על חשבון שורשיו, לא יודע על מה הוא סח. שמעתי מוסיקה תוצרת ברזיל, עשירה, אותנטית, קומוניקטיווית, לא אלקטרונית מדי, אקלקטית מאוד. איש בן 72 חוזר למחוזות ילדותו, מביא את תמצית סגנון ה – BAIAO של צפון מזרח ברזיל לבמה, לוקח את הישן ומשלבו בחדש. ופתאום חוזרים גם לבסיס, לשירי הסמבה. 
ברור שהקהל שהגיע לאמפי באשדוד לא הגיע לשמוע על הפערים בין עניים לעשירים בפבלות של ברזיל, הוא בא להיות שמח, וזה מה שקיבל – רוב הערב הלך על קצב עסיסי ושמחת חיים. הכישרון של זי'ל הוא בחיבור רוב הדיאלקטים של המוסיקה הברזילאית בטונים  שמטפסים עד פלצט גבוה. ז'ילברטו ז'יל חזר הביתה, לקצב, למלודיה והמקצב הפשוטים, לעיבוד הברזילאי הטבעי אבל מפרספקטיבה של מוסיקאי מודרני. ככה רצינו לשמוע מוסיקה ברזילאית. ככה שמענו.

שירים: Fe Na Festa, Danca da Moda, Assim Sim, Oi eu aqui de novo, Baiao da Penha, Sao joao Carneirinho, Gilo/Expresso 2222, Vem Morena, Xote da Manians/ Xodo, Three Little Birds, Nao Chore Mais, Vamos Fugir, Andar com fe, Casamento da Rapsoda, Asa Branca, Olha Pro Ceu, הדרן: Esperando na Janela, Madalena/

ז'ילברטו ז'יל – קטעים מההופעה א'
קטעים מההופעה ב'