"טוי וויו" בתרגום מספרדית אנדלוסית זה "אני חי", ואם לתרגם מטאפורית, הרי שהצלילים הבוקעים מהדיסק הזה שהוקלט בהופעה חיה באנטוורפן, הם ה"אני החי" של אבשלום פרג’ון, שמצליח בצלילי כלי מסובך ומיוחד כמו הקאנון בעל 90 מיתרים (כלי עתיק הנחשב לאבי סבו של הפסנתר) לפרוש קשת מרהיבה של תחושות. וכאן הפתעה: הקאנון, כלי מזרחי מאוד, נוגע במערב, חוצה גבולות, והרי זוהי במהות – מוסיקת העולם.
פרג’ון אוטודידאקט שמעולם לא למד מוסיקה, ולכן גם לא מנגן בקאנון באופן מסורתי, חושף את האפשרויות האקספרסיביות הכמעט אין סופיות שקיימות בכלי הזה בצורת חסרת תקדים, ונראה שאין בעיה לעבור לנגן מוסיקה קלאסית אירופאית.
המוסיקה באלבום מבוססת על אילתורים המשולבים ביצירות שהולחנו על-ידי אבשלום וכן וריאציות ליצירות שנוגנו בעבר ע"י "בוסתן אברהם" שפרג’ון הוא מייסדה. עשר וחצי הדקות של "טוי וויו" שפותחות בליווי מכונת טמבורה מרגשות. אבל ההמשך לוקח למקומות מוסיקליים מיוחדים שעוד לא הייתם בהם. האילתור ב"סוויטה לדייזי" של יהודה סליקי הוא דוגמא אחת – לוירטואוזיות של פרג’ון שראוי ליותר ממחיאות הכפיים המנומסות של הקהל הבלגי.
