המגע-אי-המגע של הדובר בתיאור-ניחוש דמותה של מי שהתרגלה כבר שחייה "כבר אינם מה שהיו". מנקודת מבטו – ניתן לחוש במצוקתה, כמי שאיבדה תקווה (אהבה).
הצער נובע מאי היכולת לתקשר-לעזור לה. מצד שני, קיימת משיכה לדמותה המסתורית, בזכות תכונות הנראות בעיניו של הדובר כיושר, יופי, אומץ. המשיכה הזו מסייעת לו להבין אותה-את מצבה, אף להעריצה.
אשר ביטנסקי, מפיק-יוצר-מלחין העניק לשירו של נתן זך את תחושת הצער שיש בה הזדהות כואבת. הלחן המינורי, הפקת האווירה המאופקת, הטונים העדינים-כואבים של דנה עדיני משדרים את עומק התחושה. מסוג השירים שהזמן לא יעלימם.
את חייכת במלוא שפתייך ובידרת את שערך / ואמרת לי שחייך התרגלו כבר לחייך / ואמרת לי שחייך כבר אינם מה שהיו / לפעמים את כבר צוחקת / לא תמיד את לבדך
וראיתי את השקט / וניחשתי את הכאב / ואמרתי זה בסדר, לא צריך להתאהב / ואפשר לחיות גם ככה / ואפשר בכלל לחיות / גם בלי אושר, בלי לדעת בשביל מי ומה ואיך
ורציתי לעזור לך / ורציתי לעזור / והיה בך איזה אומץ / והיה בך איזה אור / שדחה מיד כל חסד / ודחה כל נדבה / והיה בך איזה יושר / והיית פשוט יפה
והבטתי אחרייך וראיתי איך דמותך / שוב חוזרת אל החושך / נעלמת אל לילך / ורציתי לעזור לך אבל גם הבנתי כי / עוד אפשר לחיות גם ככה / ובזה עזרת את לי
* מתוך "החיוך" אלבום סינגלים חדש משיריו של המפיק-יוצר אשר ביטנסקי, מי שמוכר מהלחן הנפלא ל "מה יהיה בסופנו" של לאה גולדברג בביצוע נורית גלרון.
דנה עדיני – את חייכת
3 תגובות
בהחלט נוגע ומדהים!!! איך ניתן להוריד אותו למחשב?
מדהימה!!! איזה יופי
שיר מעולה