הרעיה בשיר השירים מתוארת בשפע דימויים המפארים את יופייה. עיניה יונים. יפה כלבנה. ברה כחמה. אביתר בנאי נשען על הדימויים הללו כדי להודות לאישה כפי שהיא על גם בלי לראות את יופייה החיצוני – זה שקורץ לזרים. שתסיר אודם, שתהיה יחפה, הוא חפץ ביופייה הפנימי, במיוחדותה כ"אחות מקודשת". זוהי ה"יפה כלבנה" מבחינתו.
אביתר שר את השיר בקול מלא חמלה ואהבה. הטון עורג-מתכוון, נסוכה בו קדרות מזככת. המוסיקה לוקחת למקומות מרוחקים של "עוד פעם הייתי ילד", מעין הפלגה לעבר. ניגונה כמשב לוטף של אהבה ונחמה. העיבוד וההפקה – משאירים את אביתר בנאי  בקווי מתאר טהורים ומזוקקים.
בנאי חוזר למקורות בדרכו שלו, שפתו נאחזת בהם, גם המוסיקה שלו אינה מחפשת את החדש והעכשווי. היא נעה בנתיבים הרמוניים במיטב המסורת המוסיקלית היהודית.

סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית/ ואת מתוכי זרמת מפוזרת וחזרת עייפה ושותקת/ עוד פעם כשהייתי ילד היית בתוכי נשברת/ פעם שלך פעם אחרת על יופייך לזרים מוותר
לא אבקש דבר/ את לא צריכה להוכיח לי כלום/ הורידי אודם שפתייך/ אבק דרכים רחצי מרגלייך
היי לי קרובה וזוכרת היי לי רק לי מיוחדת/ היי לי אחות מקודשת היי יחפה מנוחמת
מי זאת עולה/ יפה כלבנה