גברים בוכים בלילה, עכשיו גם ביום. האהובה כרגיל רחוקה, הכאב גדול. בשוק המוסיקה המכונה "מזרחית" – אינפלציה של טקסטים כאלה. זה לא שהפסקנו להאמין, כי מעולם כמעט לא האמנו. זו ההצפה. כמה אפשר למחזר.
התחרות בשוק הזה אינה על הטקסטים אלא על הקולות הטובים. תן טקסט משומש מפס יצור שלא מפסיק לנוע (כאב, זמן חולף, בדידות, חלום), תן מנגינה סבירה, אבל בעיקר טנור שיסלסל את "שיברון הלב" באופן שנאמין שהוא עומד לחטוף התקף (לב). זה כל הסיפור. פאר טסי שם את "הלב על השולחן" לאייל גולן, גולן קנה. אין שום ספק – לפי האינטונציה, צורת השירה – הוא רוצה להיות האייל גולן הבא. היהיה? זוהי כבר שאלה הרבה יותר מורכבת ותלויה באלף ואחד גורמים. אין ספק: קול יש לו. הפוטנציאל קיים. מצד שני: כמה אייל גולנים אנחנו צריכים? לא מספיק אחד?
עברית שפה קשה: פאר טסי, בעברית יש לומר "לא רצית להקשיב" ולא כמו שאתה שר "לשמוע". באמנות כמו באמנות, לך על עברית. לא די לעשות "ווי" על עוד סינגל. בדוק טקסט בטרם שחררת שיר, גם אם הוא שדוף.