שמעתי את ביבי אומר: "אם אין אני לי מי לי" בעניין הנסיגה האמריקנית מתקיפה בסוריה, ונזכרתי ב"לחיי העם הזה" מתוך "איי לייק מייק". תנו לי לנחש שזהו אחד השירים האהובים על ביבי, שיר שמוכיח את עצמו, בכל פעם שהוא זקוק לדמגוגיה בעניין עם לבדד ישכון.
כל כך רע? סקר על מדד האושר בעולם, הראה שאנחנו חיים טוב: תושבי ישראל הם מהאנשים המאושרים בעולם. הכל בסדר. מקטרים ומקטרים, מפולגים ומתקוטטים, כסח בין עדות, דתות ונהגים, מכות בתור לחלוקת ערכות מגן, מוטרפים על הכביש, שודדים קשישים, הספורט הישראלי על הפנים – אבל סך הכל – מאושרים. אז: "לחיי העם הזה, העם הזה שכמה טוב שהוא כזה". גמר חתימה טובה וחג שמח.
העם הזה המפולג כל השנה / כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה / איך מתעורר הוא מנורבגיה ועד צ'ילי / כי הוא יודע ש… / אם אין אני לי מי לי
אה… / לחיי העם הזה, העם הזה / העם הזה, / שכמה טוב שהוא כזה, / שהוא כזה! / לחיי העם הזה / שכמה טוב שהוא כזה!
העם הזה מתי נחלץ הוא לעזרה / כשהוא רואה שיש אתגר או יש צרה / אין מפלגה אז, אין סיעה אז ואין סקטור / ומן היעד לא תזיז אותו בטרקטור!
אה… / לחיי העם הזה…
הרימו כוס ושתו נא בלי להתבייש / אל מול הנוער שעמד אל מול האש / לבני תימן, לבני אלג'יר, לבני הייקים – / לבני עקיבא ולבני הדיסקוטקים
אה.. / לחיי העם הזה…
השיר הזה נכתב לפני עשרים שנה / כשעוד הכל היו תמימים פה במדינה / היום יאמרו לך תספר לסבתא / והלוואי ויום יבוא נשיר זאת שוב בצוותא!
אה… / לחיי העם הזה…
* המחזמר "איי לייק מייק" מאת אהרון מגד הוצג לראשונה בתיאטרון הבימה ב – 1956 בבימויו של ישראל בקר. ב – 1960 הופק סרט על בסיס המחזה, בבימויו של פיטר פריי ובהשתתפות גדעון זינגר, גאולה נוני, בתיה לנצט, אילנה רובינא, אבנר חזקיהו וחיים טופול.
ב – 1968 עלתה גרסת המחזמר בתיאטרון גיורא גודיק בבימויו של יואל זילברג בהשתתפות ליאור ייני, דליה פרידלנד, יגאל בשן, מוטי גלעדי, שלומית אהרון, טניה פרס ושולה חן. המחזמר זכה להצלחת ענק, וכך גם חלק מפזמוניו שנכתבו ע"י חיים חפר ללחנים של דובי זלצר, במיוחד השירים "מה צריך בסך הכול בנאדם" ו"לחיי העם הזה".
עלילת המחזה עוסקת באם שאפתנית ששומעת על בחור יהודי-אמריקאי צעיר, בן למשפחה עשירה בשם מייק, המבקר בישראל כתייר. היא מנסה לשדך אותו לבתה תמרה, על מנת שהמשפחה תוכל לנסוע יחד איתם לארצות הברית. בתמרה מאוהב גם קיבוצניק עני. המשפחה נכנסת לסחרור לקראת הפגישה עם מייק, אך הוא מצדו נקשר לישראל ורוצה להיות חקלאי בנגב.
המחזה הוא סאטירה על "החלום האמריקאי" של ישראלים רבים, ועל הערצת הכסף והמעמד שבאים לפעמים על חשבון אהבת אמת.
