ארקייד פייר עושה דיסקו שנות השבעים? נו טוב, הז'אנר חזר בגדול בזכות הדאפט פאנק. ועדיין צריכים להקשיב, כדי לקבל את התמונה השלמה. הגרוב הזה בכל זאת שייך לחבורה הקנדית המופלאה. זהו שיר הנושא מתוך האלבום החדש של הלהקה (הרביעי) שצפוי לצאת בסוף אוקטובר. את השיר הפיקה הלהקה יחד עם James Murphy מ – לסד סאונדסיסטם והמפיק ג'יימס
מרפי מי שהפיק בין השאר ל -מאמפורד ווסאנס, ביורק, קולדפליי ודיוויד בואי שר ברקע.
השיר הזכיר לי משהו מ – Talking Heads, אפילו מ – Roxy Music בתחילתה. נשמע מוכר ובעת ובעונה אחת – אחר. הבעת ההתסכול בקולו של ויל בטלר מגיע לשיא, כשהוא פורץ לשירת המקהלה, "חשבתי שאני מצאתי את הדרך להיכנס, אבל זו רק דרך השתקפות שלי" כדי להביע את בלבול התעתועים. המכורים להרכב הקנדי (אלבומים: Funeral, Neon Bible, The Suburbs) יקבלו את השיר הייחודי בשתי גרסאותיו – הקצרה והארוכה, ולא יוכלו לפסוח על הקליפ המצורף.
Trapped in a prism
In a prism of light
Alone in the darkness
Darkness of white
We fell in love
Alone on a stage
In the reflective age
Entre la nuit, la nuit et l'aurore.
Entre le royaume, des vivants et des morts.
לכודים בהשתפקות
בהשתקפות של אור
לבד בחושך
חשכה לבנה
אנחנו התאהבנו
לבד על במה
בגיל של מחשבות
בין הלילה והשחר.
בין ממלכת החיים והמוות.
