"בני ברדיו" עם בני בשן מעלה בין שתיים לשלוש בגל"צ גימיקים מתחום הקלילות הנסבלת הפונים למכנה המשותף של מי שיעשו 2000 לייק לכל גיהוק ושיהוק ויחברו בהתלהבות להברקה ספונטנית.
הרעיון השבוע: חג שמחת תודה – לרגל החג. כל מי ששכח או רוצה להגיד תודה למישהו על משהו – יעלה ויבוא.
אכן: יש מקום לצאת משגרת החגים, וכשבני בשן עושה את זה ברדיו, מקבלת הגחמה הרדיופונית מגע קליל-חמים סחבקי ומחבק גם את מי ששולח תודה לאישה שאיתו כבר 25 שנה.
אני לקחתי מהתוכנית את השיר "תודה רבה" של רפי פרסקי (הקשיבו למטה) שזכה להארה כפולה ומכופלת תודות לנושא (תודה), שהעלה אצלי שאלה – איפה פרסקי? או לאן נעלם פרסקי? זהו אחד השירים היותר סרקסטיים שלו, בו הוא שלוח תודות למורה שתמיד זרקה אותו מהכיתה, לכל אלה שפגעו בו ועשו לו רע, וגם בשם מי ששלחו אותו והוא מעולם לא חזר וגם בשם המדינה וההנהלה שתמיד שולחים נציג שיקלקל את השמחה.
כמובן שהצבתי סולם ליד ספריית התקליטים והורדתי את האלבום, המכיל את "תודה רבה". הוא נקרא "סקס, אוכל, כסף אהבה ושנאה" (אן.אם.סי 1995)
אני מרשה לעצמי לחזור על הביקורת שכתבתי אז על האלבום: פרסקי שר בפרספקטיווה הפסימית שלו, מנפק פילוסופיות באגורה, אבל פחות מתבכיין באלבום זה. האלבום פותח במונולוג מדובר אפרופו בחירות והתבוננות במסך הקטן ("עולם קטן") הפעם זה הולך דרך צפייה בארבעים וכמה ערוצים בטלוויזיה. העולם בלחיצות כפתורים מטורפות.
זמר רוק ששר מהרהורי ליבו של האיש הקטן והדפוק "שמוכן לרוץ למכולת לקנות עיתון, לקנות חלב ואציטון" כדי לזכות בלחישת אהבה באוזן. על הסטנדרטיזציה והשגרה בחיי ההצון ב"סקס אוכל כסף" , רוק בלוז עם תקווה לאור בסוף המנהרה החשוכה.
השירים זורמים, ואתה קולט מלודיות. פרסקי הרבה יותר רגוע, מלודי, וכשהוא שר "צער מעורב בשמחה/ חצי חיוך חצי דמעה" ב"גשר אחרון", וזהו פרסקי הכי מפויס ששמעתי, כמו משלים ומקבל את הביאוס שבחיים, והמוסיקה – מעין קאונטרי, בליווי מפוחית פה.
רפי פרסקי ידע בתקליט הזה ידע להפוך את הכעס ולציניות רגועה, כמו השלמה עם מציאות. "תמיד טוב לחיות את הרגע ולא לתכנן את הרגע הבא" שר פרסקי ב"מעבר לפינה". ציני, רומנטי, יותר מלודי מרקונרולי. ובפעם הראשונה אני שומע ממנו גם הומור מטורף בקצב "אומצה אומצה" המזכיר את "כוורת" בשיר "אמא אמא", על התסביך הנורא הגדול בקשר הכפייתי שבין ילד להורים. זה אינו פרסקי אחר מאשר הכרנו באלבומיו הראשונים, אבל זה פרסקי שאתה לא חייב להוציא ממחטות כדי להקשיב לו. הטוב מבין אלבומיו.
