צלילי הפסנתר בפתיחה, הטון. ההתכוונות. שנסון. ז'ק ברל. אתם רוצים להגיד לי שהזכרתי את שי גבסו בנשימה אחת עם גדול השנסונרים? תחזיקו את המבקר. מה קרה לו? מצד שני: תרגמו לצרפתית. כמה שזה יצלצל יפה. כמה שזה יצלצל שנסון.
פיוט אהבה. קביעת עובדה שזה יקרה: היא תבוא – לעומת התחושה הלא בהירה על מה שקורה בסביבה העירונית. ("ברחובות כאילו שקט") את קומתה הוא רואה לצידו. היא תבוא אליו ותאסוף את שבריו.
שי גבסו סנטימנטלי עד קצות האצבעות, רגשני מכל חדרי הלב. רומנטיקן בלתי נלאה. אני הולך על זה, מתרפק איתו. הגבר הזה אינו מתבכיין. זועק זעקת אמת-כאב במנגינה ובטון קורעי לב. כמו בשנסונים, העיבוד מוליך את גבסו בנתיב פשוט בלי להאפיל עליו. רק הסיום הרב-שכבתי, שנשמע כהדהוד שמימי של תפילה – מעט יומרני. הייתי מוותר עליו. הייתי רוצה שהוא יישאר קרוב לאדמה.
את תבואי אליי כמו זר פרחים אל מיטת חולה/ את תבואי אליי כמו כוכבים אל פה צמא/ את תבואי אליי, אני יודע שתבואי אליי
יום הולך וברחובות כאילו שקט/ איש לא ישכנע אותי/ יום בא ובערים כאילו רעש /איש לא ישכנע אותי
את קומתך אני רואה כאן לצידי/ ואת קולך אני שומע בתוכי
את תבואי אליי ותאספי את כל מה שהתפזר / את תבואי אליי כמו חרוז אל המשורר/ את תבואי אליי, אני יודע שתבואי אליי
יום הולך וברחובות כאילו שקט/ איש לא ישכנע אותי/ יום בא ובערים כאילו רעש
