קשה מאוד להכניסו למגירה. בלוז חשמלי סטייל השבעים, FUNK , פולק-רוק, אפרו. שיר הפתיחה "בשתי ידי" הוא פיור רגאיי, ואילו AMEN OMEN הוא הסגנון האקוסטי שמזכיר, נאמר את קט סטיבנס ("מה שהחל בלחישה, נהפך אט אט לזעקה"). שיר רגש שמחלחל עד ריגוש.
הארפר מגוון בצורה מפתיעה. הוא יכול לעבור משיר רגשני לאללה לפאנק סוער כמו "ברינג דה פאנק", או לבלוז בתוספת סלייד גיטאר וגם רוקנרול טעון כ"תרופה זמנית", רוק כסאח – "כל-כך גבוה, כל-כך נמוך" ומיד אחר-כך פולק שקט "בורכתי להיות עד", קטע בליווי קולות אפריקנים בסגנון פול סיימון – "תצלום של ישו" ושיר מלודי להפליא "היא מאושרת רק בשמש", ליווי אקוסטי למהדרין. מיהו הארפר? לא יודע, והאלבום הזה מוסיף לבלבול.
הניגודים הקיצוניים מאלצים להקשיב לכל קטע בפני עצמו, ויש פה הרבה משובחים.
