לא האמנתי שפורטיס כל כך מרוצה מהמהלך שהוא עשה – להיות שופט בריאליטי. הוא לא ירד מהמסך שלכם בחודשים הקרובים. בהפוך לשיר שלו. ("רד מהמסך שלי"), הוא נשמע ממש בטוח ושלם עם הצעד במסיבת העיתונאים.
אחת משלוש: א. שילמו לו הרבה. ב. עבר תהליך של מטמורפוזה-היפנוזה עצמית. 3. הגיע למסקנה, שהוא יכול ליהנות מהפורמט. כל התשובות נכונות. לשאלה שלי, שנגעה לעובדה שכל המוסיקה בישראל עוברת לריאליטי, הוא אישר: השתנינו. גם אתה וגם אני בתוך זה. אין מה לעשות. "אז גם אתה התיישרת"? שאלתי. פורטיס טוען, שלא "התיישר", אבל מקבל על עצמו שמשהו קרה ואי אפשר להישאר מאחור. אוקיי: אני מכיר לפחות שני זמרים יוצרים בישראל שיעדיפו להישאר מאחור, כשמדובר בתוכניות ריאליטי מוסיקה בטלוויזיה, עם כל הכבוד למציאות החדשה המעוורת ולפורטיס המתפכח.
עברתי כל מיני חדרי קריוקי אפלוליים במועדון "פלאג אין" ברמת החייל כדי הגיע למסיבת עיתונאים מתוקשרת ל"אקס פקטור". שמעתי לא פעם ולא פעמיים את השם סיימון קאוול. האיש שעל פיו יישק דבר. האם קאוול יסכים לדבר עם הנציגים של "רשת" שהגיעו לצפות ב"אקס פקטור" חו"ל בהשתתפותו? הכל תלוי בשאלה, האם הצוות שלו באותו ערב ינצח. לא ינצח – הוא לא מתראיין לאלוהים. אבל כשמדובר בבר רפאלי על תקן מנחת התוכנית – אלוהי הריאליטי-מוסיקה יעשה הרבה הנחות לישראל. 
לעצם העניין:  הפכנו מעצמת תוכניות ריאליטי מוזיקליות. מי שלא האמין של"כוכב נולד" תקום מתחרה בדמות "דה וייס", יקבל עכשיו את "האקס פקטור", מי שחשב ש"כוכב נולד" לא תיתן פייט למתחריה – קיבל את "בית ספר למוסיקה" ואת "הכוכב הבא". חשבון פשוט: 4 תוכניות ריאליטי-מוסיקה.
מי צריך כל כך הרבה תחרויות זמר?  בארץ האשליה הגדולה – מסתבר שזה עובד. במדינת ישראל כולם רוצים להיות זמרים, מתחבקים עם ההורים, הסבים והחברים, כשהם עולים שלב. הרוב יבינו מהר שאנחנו פרובינציה קטנה מאוד בתעשיית מוסיקה זערורית, ובמציאות – הריאליטי המוסיקלי הוא לעיתים קרובות הטעיה או תקוות שווא גם למגיעים לשלבים הגבוהים.
את הטלוויזיה המסחרית זה לא מעניין. תביאו לה עוד פורמט של ריאליטי-מוסיקה, והיא תקנה בהתלהבות. ממשיכים לייצר תוכניות כאלה, כדי להציג מדרוגים בטוחים למפרסמים. הפורמט תפס כל כך חזק, ש"רשת" יכולה להרשות לעצמה להציג שתי תוכניות מתחרות (דה וייס ואקס פקטור) התיאבון של הטלוויזיה המסחרית הוא כשל לוויתן לא שבע. משקיעים בתוכניות האלו מיליונים, שולפים שפנים, גימיקים, ומחפשים זמרים טובים בנרות, בשורה התחתונה – הכל אותו הדבר, בהבדל אחד – שלעומת מעצמות מוסיקה כארה"ב ובריטניה – אין כאן באמת כוכבים נולדים גדולים. אין גם עתיד לכוכבים שנולדו. ראו מקרה חן אהרוני שנסע לחפש הצלחה בתוכנית ריאליטי בחו"ל.
קיבלנו הסברים מפורטים איך השלבים של האקס פקטור עובדים. נו טוב, אתם עוד תלמדו. לארז בן הרוש, סמנכ"ל התוכן של רשת אין ספק שיש לו להיט ענק שיתחרה ממש בתוכנית – האחות מאותו בית ("רשת") – "דה וייס" הכל נשאר במשפחה וגם מתחמם. האם זה תקדים עולמי, שחברת טלוויזיה תתחרה בעצמה עם תוכנית מאותו פורמט? התשובה כנראה פשוטה: במדינה שאוהבת תחרויות מוסיקה-ראליטי, שבה כל שכנה ממול מרגישה כי היא הזמרת הבאה של ישראל – אין שום בעיה לייצר עוד ועוד מוצרים מאותו הסוג. למעלה מ-6,000 איש נרשמו לאודישנים. 3,000 הגיעו לנוקיה. אתם מבינים את הטירוף הלאומי?
80 מאושרים יעברו למחנה האימונים. אחר-כך יחולקו לפי קבוצות (קטגוריות), לכל קבוצה – שופט-מנטור, ובסוף – השידורים החיים מ"מקסידום" בגני התערוכה והצבעת הקהל (אס.אם. אסים? – סוד צבאי!)
הנקודה היא שמעכשיו – עם ישראל צריך לפנות ארבעה (!) ערבים לריאליטי-מוסיקה – שניים ל"הכוכב הבא", שניים ל"אקס פקטור". אל חשש: העם מכור, הרייטינג מובטח, המפרסמים מצטרפים. הקופות מצלצלות. יש בזה כסף. הרבה כסף. שעתיד המוסיקה בארץ יחכה. למעשה, לפי קצב תוכניות הריאליטי מוסיקה – ספק אם יש לה עתיד.