האזנתי פעם אחת, פעם שנייה. השלישית והרביעית יגיעו. לפני כן: עונג ג'אז. מי שפוחד מג'אז, מוזמן להגיע לאחד הדיסקים היותר קומוניקטיביים ששמענו לאחרונה בז'אנר ולהתיידד איתו. לא, לא מדובר במיינסטרים ג'אז מחניף, אלא במוסיקה עשירה, בשלל מנגינות-אלתורים–סיפורים המנוגנים על ידי אלי דג'יברי וחבורת נגנים צעירים, עתיד הג'אז המקומי, שראויים להגיע לכל פסטיבל יוקרתי על הגלובוס.
כבר כתבתי בביקורת על The Spider, שיצא כסינגל: יש משהו יפה, מוזר ומחמיא כאחד כשנוקבים בשם אלי דג'יברי בנשימה אחת עם אל פוסטר, הרבי הנקוק, בראד מלדאו, רון קרטר (שניגנו איתו) ועם הנגנים הצעירים של ההרכב החדש – גדי להבי בפסנתר, עופרי נחמיה – תופים, ברק מור – בס. תקשיבו לטון, למלודיה, לזרימה. לא תמצאו פערים גדולים בין הדור החדש לדור הנפילים.
דג'יברי מנגן סקסופון טנור בחום ובתשוקה. המיוחד בנגינה שלו אינו רק האלתור, אלא היכולת לשרטט סיפור במלודיה ולהביע תחושות (בלעז – lyricism). דג'יברי מוביל גם את הנגנים שלצידו לנגינה עשירה, מגוונת  וסוחפת.
Twelve מציין את חזרתו של דג'יברי לישראל – הקמת בית משלו, ניהול פסטיבל הג'אז באילת, התחלה חדשה עם נגנים צעירים. גדי להבי בפסנתר בן 16, עופרי נחמיה על התופים – 18.
כל הקטעים באלבום הולחנו ע"י דג'יברי פרט ל – Autumn In New York. חריג בדיסק ג'אז: שלמה יידוב שר ב – Liora Mi Amor, בסגנון טנגו לטיני למילים שלו. החיבור – אקספרימנט קליט ומיוחד, אם כי לא הכי הומוגני.
הצליל שדג'יברי מפיק מהטנור מלודי, בשל, מיוחד, מעיד על בגרות יצירתית. הנגנים שלצידו הם משב רוח חדש במפרשי המוסיקה שלו, או כפי שדג'יברי עצמו כותב בדברי ההקדמה – "צעירים בגיל, מבוגרים ברוח… ובכלל, רוב הנגנים שאני מכיר הם ילדים לנצח". ובאמת, כשמקשיבים לדיסק, אין סיכוי בעולם, שתוכל לומר משהו על גילם של הנגנים.

1. Twelve 4:56
2. The Spider 4:29
3. Roaming Fantasy 3:29
4. Mambo 4:20
5. Autumn In New York 8:11
6. New Waltz 4:16
7. Liora Mi Amor 4:21
8. Old Seven 7:44
9. The Cave 5:00

הופעת השקת האלבום