במיטה ענקית שאחרי פרידה. עובר לצד האחר (הריק) של המיטה כדי לא להרגיש כ"כ בודד. הצד הזה אינו גורם לו נחת למרות החופש שבצידו. אינו יודע למי תיפתח בעתיד הדלת הסגורה. החלון הוא אופציה אחרת, למרות שמה שנשקף ממנו אינו משהו אופטימי. בבית אחר אנשים כנראה ישנים (אולי רגועים) בעוד הוא ער. שואב עוד שביב של עידוד משטיחון בעל טקסט אופטימי Wellcome Home. חזרתה למיטה הוא ניסיון לתקן היחסים, אבל התחושה אינה טובה: החופש מוגבל (אסור לנגן) וגם קיים חוסר ודאות – תישאר או תלך והאם הקשר יצליח הפעם – "נשארתי תלוי כאן בין לא ובין כן".
יוני בלוך כתב ושר את הסיפור במנגינה ובטון שמשאירים בחלקת חדרו הפרטי בתחושת תסכול, אבל עם זווית לחלון מואר (נעימות מלודית) וסיום שפורץ דרך החוצה בתזמור גדול, וכמטוטלת – חוזר לתחושת אי הודאות בצלילי הפסנתר הנוגים. החיבור בין שילה פרבר ליוני בלוך הוביל לשיר שמשדר תחושה והרהור באינטימיות מפוכחת. בלדת פסנתר אישית קסומה מסוג הפולק מיוסיק האישי בטון רגוע-מהורהר, במלודיות מלטפת. להקשיב פעם שלישית ורביעית. זה גדל מהאזנה להאזנה. עוד תצטרפו.
במיטה ענקית בצד הלא נכון / החופש מוסר לי דרישות בלי שלום / אחרי שניתקה אני ער כמו שעון
סופר כל דקה שיכולתי לישון
ולסגור את הדלת / מה היא שוב מאחלת / לא חשוב היא שואלת / אני פה
במיטה ענקית בצד הלא נכון / מה שבטוח שיש כאן חלון / עם נוף אל הגג של בית אחר / כולם ישנים שם ורק אני ער
ומזל שיש דלת / ומקלחת בתכלת / ושטיחון שהוא שלט / WELCOME HOME / ובדידות ומגבת / וכל טוב, היא עוזבת / מה חשוב כל היתר / לא ליפול
במיטה ענקית, כיסוי של וילון / שומר על השקט שלה ושלו / סדין משומש ואסור לנגן / נשארתי תלוי כאן בין לא לבין כן
רק לסגור את הדלת / מה היא שוב מאחלת / לא חשוב היא שואלת / אני פה
תגובה אחת
לא חשבתי שאגיד את זה על יוני בלוך , אבל יצא לו בון בון אמיתי. כשהוא חמוש בטקסט מצויין של שילה פרבר הוא קולע עם הקול התינוקי שלו למנגינה הנכונה, ומסיים עם עיבוד מתוקתק ומלא בטעם טוב. אולי קצת ארוך מידי, אבל בון בון-בוןבון.