אתה יכול לוותר, אמר לי ידיד. למה לך לקבל צורה של כורסה?  כל ישראל הופכת ריאליטי מוסיקה. עזוב את זה. צודק. אבל כמו חתול סקרן, אני מתיישב שוב לראות תחרות מוסיקה חדשה. עצלנות שכזו. כמעט כמו כדורגל. אקס פקטור ישראל בסלון. פורטיס בסלון כשופט, לא יאומן. אני הייתי נותן לו 4 "כן" על הנאום שלו לאקסהיביציוניסט חיליק כהן (52), שנתן לכל השופטים תחושה שהוא מאיים עליהם, ותגובתו בסיום אכן הוכיחה, שהאיש מאיים.
את הנאום של פורטיס לחיליק כהן יש לרשום בספר תחרויות הריאליטי המקומיות. אני חשבתי ש"פורטיס משוגע" זו המצאת הקהל, ופתאום התברר שיש בפורטיס משוגע דובר אמת אינטליגנטי, שידע לזהות שהמשוגע מולו – זוהי פרובוקציה למהדרין. רק משוגע אמיתי יודע לזהות משוגע מזויף.
אקס פקטור ישראל היא אותה הגברת בשינוי קל מאוד של האדרת. מתמודדים, שופטים. כולם ממתינים לריגושים. לדמעות. רייטינג בתוכנית כזו תלוי ריגושים, מסוג הנאום של פורטיס לחיליק כהן. להריץ אחורה ולראות. ההצגה של יהב טווסי – בן 15 מכפר סבא ששר I Have Nothing של ויטני יוסטון בתנועות מוגזמות ובשפע מניירות (עברי לידר הגדיר נכון: "מופע דראג על ויטני יוסטון אלא שהוא שר באמת") היא סוג של ריגוש, הבכי של פורטיס למשמע הביצוע של "הנסיך הקטן" (גפן, שם טוב לוי) של הנער-נסיך דניאל עמית הוא ריגוש, הקונטרסט בין ה"פרחיות" של עדן בן זקן מקרית שמונה בשמלת נמר (שעלתה לה רק 30 שקל) והגרסה המהוקצעת והמאוד תחושתית שלה ל – Hurt של כריסטינה אגילרה – ריגוש
אבל הריגוש הגדול של הערב התחיל בצילומים ברחוב לווינסקי של מטפלת סיעודית פיליפינית שמנמנה, רוז פוסטאמס, שעושה את דרכה ל"נוקיה" והדהימה, פשוט כך – הדהימה בביצוע ל – This Is My Life של שירלי בייסי. אם תרצו – יש לנו בתוכניות המוסיקה ריאליטי המקומיות מהדורת סוזן בויל מרתקת. לא להאמין שזו הפעם הראשונה שלה על הבמה. סטנדינג אוביישן מוצדקים.

מישל תם, גוסטבו קניוקס, דור איבגי, מור ממן, יהב טווסי, דניאל עמית, כיפה לייב, עדן בן זקן, רוז פוסטאמס.