בעז בנאי ממשיך לשדר רגשות מעורבים על תדר יחסי בינו-בינה טראומטיים. זוהי מלחמה מתמדת.- "חי על החרב". מצב של אליה וקוץ בה. על ראש שמחתה – "אדרת של קוצים". בנאי מביע אמביוולנטיות של חוסר ישע (הקוצים) אבל גם הזדהות רגשית ואמפתיה(כתיבת השירים, האדרת המגנה) עם הצד שכנגד.
המנגינה-טון-עיבוד מרוככים, נרטיב אישי מהורהר, מוגש על מצע אקוסטי, אבל עם נגיעות חשמליות אפקטיביות. מוסיקה שמשדרת יותר געגוע ורוך מאשר "חרב" ו"קוצים". שיר דמדומים נוסך עצב. בעז בנאי מתרגם רגישות עמוקה לצלילים זכים נוגים, נוגעים. מגיעים.
ובפינת הלשון: יש להגיד "נִרְאֶה לי" (זמן הווה) ולא כפי שבעז שר בתחילת השיר (א' בקמץ – זמן עבר)
נראה לי שאת בסדר/ אפשר כבר לחזור לשגרה / כנראה שאני מבקש אותך / בעיקר כשאת שבורה
ועליי את כבר לא חושבת/ אם כן על דבר טיפשי/ וכמה שאת כועסת, תנסי/ עיניים עכשיו עוצמת/ מצפה להתעורר כשטוב/ ברגע שאת נרדמת/ הראש מפסיק לכאוב
ואני חי לי על החרב/ כל יום כותב לך שיר/ על ראש שמחתך אדרת של קוצים
כמה שאת צודקת/ ככה דלתך טרוקה/ ולמה אני, מוכר את עצמי/ נשמה בשביל פרוטה/ ועושה רושם שאין בי כוח/ שיעזור לך עכשיו לקום/ מי מבין שנינו עכשיו הוא האטום?
עיניים עכשיו עוצמת/ מצפה להתעורר כשטוב/ ברגע שאת נרדמת/ הראש מפסיק לכאוב
ואני חי לי על החרב/ כל יום כותב לך שיר/ על ראש שמחתך אדרת של קוצים