"בגלל כמה שירים, שבהם דיברתי על מסתורין/ נשים גילו יחס יוצא מהכלל לגילי הזקן, הן נותרו עירומות/ בדרכיהן השונות, והן אמרו: הסתכל עלי ליאונרד, הסתכל עלי בפעם האחרונה" ואז הן רכנו מעל המיטה, וכיסו אותי כמו תינוק רועד". והקול העמוק המחוספס שר בקונטרסט לקולות הנשיים הרכים: "הגם שהלילה נועד לאהבה/ ושהיום עומד לחזור מוקדם מדי/לא נמשיך בשוטטות/ תחת אורו של ירח" .
המילים של לורד ביירון. עיבודי הקולות של שרון רובינסון, שהשתתפה גם באלבומו הקודם של כהן "עשרה שירים חדשים". אני לא מאלה שטוען כי כהן 1968-1974 טוב יותר מכהן של 1988 עד 2004. ומה עם כהן הסוריאליסטי-קברטי של "מעיל הגשם המפורסם", המסתורי של "מחכה לנס", הרומנטיקן של "קחי את הואלס"?
גם באלבומו ה-12 משורר הפופ האינטימי מספר סיפור בחושניות מופלאה, ממתיק סוד. את ההרמוניות הקוליות הוא משאיר לזמרות הליווי. העיבודים האקוסטיים המינימליסטיים משקפים את קווי המתאר הטהורים שלהם. "המכתבים" הוא שיר על יחסים לא פשוטים. "מעולם לא אהבת לקבל את המכתבים ששלחתי, אבל עכשיו הבנת את מהותם" . דואט עם שרון רובינסון. והיא שרה: "זה לקח שנים לחצות את קווי ההגנה העצמית" שיר שקט ומצמרר.
מצטרפת גם אנג’ני תומאס, ילידת הוואי, ששרה ב"זרם נגדי" בדואט וסולו ב"מורנינג גלורי", ואלס איטי ועצוב. ב"ביום הזה" הוא מתייחס לניו-יורק ה-11 בספטמבר. "ענה לי, לא אקח אותך לבית המשפט/ האם השתגעת/ האם דיווחת/ ביום ההוא שפצעת את ניו-יורק". דרמטי, אבל מעולם אינו גולש למלודרמטי. ואז הוא מקריא שיר של פרנק סקוט בטון עמוק במצלול מסתורי. "מחיפוש מר של הלב/ התרוממנו לשחק תפקיד רם יותר".
בשיר האהבה "שם בשבילך" חוזר מוטיב הגבר הנכנע לאישה: "סוקר את חיי/ בסקירה שלמה/ זה לא הייתי אני/ זו תמיד היית את/היית שם בשבילך/ אהובתי/ ולפי חוקיך/ הכול נעשה". גילו המתקדם הוסיף מידה של מסתורין לקולו העייף משהו, שומר על קו מלודי רך שקט שמחלחל, חוזר לסיקסטיז ונוגע בקאונטרי. נותן לך להרגיש כאילו הוא חושף מחדש את סודותיו. מתחדש ומרגש בגיל שבעים
