ביום היוולדו של הדיסק החדש, קרה משהו טוב ליהורם גאון. הוא כמו נולד מחדש. לא פשוט לומר על זמר בעשור השביעי שלו – "נולד מחדש". אבל כן, וזה קרה בזכות החיבור המופלא עם עמיר בניון.
לתדהמתי, גאון לא הזכיר ולו במילה אחת את המפגש המסקרן-מרתק הזה לאורך הערב, שלא לדבר על הזמנתו של עמיר בניון לדואט, כמו בדיסק. 
היכל התרבות בת"א. סוף אוקטובר 2013. אני אומר את הדברים על רקע התחושה שהייתה, שעמיר בניון שימש באלבום החדש פה ולב ליהורם גאון, ניתב לו דרך להישמע מפוקח ומפוכח יותר, להבין את עצמו מפרספקטיבה אחרת, חדשה.  חשבון הנפש שעשה עמיר בניון – השיב ביהורם גאון רוח של התחדשות.
אבל בערב הבכורה – שום מילה על רוח ההתחדשות הזו. גאון, בן 74, לקח אולי סיכון בדיסק החדש –  שכולו שירי עמיר בניון, אבל לא במופע: פה הוא שילב ארבעה שירים מהדיסק,  בצורה שהם לא יתבלטו בתוך-בין-על פני להיטיו המוכרים והוותיקים. הקהל שהתכנס בהיכל, הגיע בשביל השירים האלה. הייתם צריכים לראות את ההתלהבות שסחפה את  השרים בצוותא "איפה את אהובה", "עוד לא אהבתי די", "כל הכבוד", "רוזה".
יהורם גאון, אם כבר עשית איזשהו תפנית בקריירה שלך, למה אתה מחביא אותה? למה אינך מספר עליה כמו שסיפרת הרבה סיפורים בערב הזה, כמו הסיפור היפה על בית אביך?
אגב, אני יכול להבין את החשש להבליט את החידוש. יהורם גאון בערב הזה לא הבליט שום דבר שיכול לשבש לו את ההרמוניה הממושכת עם קהלו הוותיק. הוא לא אמר דברים שעלולים ליצור כותרת, הוא סיפר בניחותא סיפורים על משפחה ומלחמות ועל כותבי השירים, אבל לא אמר דבר על הפרק האחרון, ואולי החשוב ומעניין ביותר בקריירה שלו בשלושים השנה האחרונות. זה חבל.
שאגיד עוד משהו על קולו הנפלא, על חיוניותו הבימתית בגילו, על יכולותיו לחבור לתזמורת טובה בת 7 נגנים. הנה אמרתי. הכל בסדר, ואין פה שום ציניות, כי יהורם גאון הוא באמת במיטבו מכל בחינה שעשתה אותו מה שהוא, ולעומת "בכל הכבוד" שהעלה ב-2008, הפעם בלי תוספות בידוריות תיאטרליות מצועצעות. כמעט בלי הומור (ואני אוהב את ההומור שלו), אלא בעיקר הזמר. כאן אין צורך בביקורת. הכל ידוע ומוכר: הסגנון הוא השירה שלו, הצבע הקולי הכל כך ייחודי. הטון החם, הדיקציה הבהירה והרהוטה. אצל יהורם גאון השירים תמיד חזרו בהתאמה לדרישת המיינסטרים. לעולם – קונצנזוס. לא זמר מחאות. הכי לאומי, הכי אמצע הדרך. הכי של כולם. זמר העם. פרס ישראל. כמעט מטפורה לישראלי ה"חיובי". וגם: מקצועי. נעים זמירות. איש הפיוט והזמר הישראלי הקלאסי. שומר על כל תכונה שעשתה אותו למה שהוא.

שירים: תן לי כוח, יש מקום, שמרי לי על המנגינה/ לילה של פריחות, אני שראיתי הכל, כמו חצב, אל תשטה באהב, אישה חופשיה, סימני דרך, בסוף היום, ארץ צבי, איפה את אהובה/ אולי על שפת הים, בית אבי, מחרוזת לדינו, אני זוכר, הנני כאן, השר משה מונטיפיורי, לא תנצחו אותי, עוד לא אהבתי די, כביום היוולדי, אלף נשיקות, ארץ נהדרת/רוצה רק טוב בשבילך, כל הכבוד/רוזה/לא נפסיק לשיר
מעבדים ומנהלים מוסיקליים: ליאור שושן ואודי תורג'מן
נגנים: תופים – ליאור שושן, פסנתר – אודי תורג'מן, קלידים ואקורדיון: חגית מרום, גיטרה בס: אלון נדל, גיטרה: יניב דדון, טרומבון: מורן בר און, סקסופון: מרק רוזן
וידיאו: כביום היוולדי
צילום: מרגלית חרסונסקי

הני כאן, אל תשטה באהבה, שמרי לי על המנגינה + לילה של פריחות