ראיתי ששם טוב לוי מגיע לקובי אפללו בפסטיבל, והלכתי. א. מפני שאני אוהב את קובי אפללו. ב. שם טוב לוי. ג. הסקרנות מה יוליד המפגש. צפירת הרגעה: שום אינטראקציה משמעותית, חידוש או אקספרימנט נולדו במופע הזה. שם טוב לוי התארח, קובי אירח יפה בארבעה שירים אהובים של לוי, עשה להם כבוד. שר אותם נפלא. מכאן – אפשר להמשיך הלאה. לוי ישוב לביתו, קובי ימשיך בדרכו.
בתוכניה נכתב "מופע אקוסטי" (נו, פסטיבל הפסנתר מחייב) כאילו שאפללו מגיע מהרוק הכבד לאנפלאגד. במהות – הוא אמן "אקוסטי". כל השאר תלוי בעיבודים. העיבודים בערב הזה – החמיאו לשיריו, תמכו בקווי המתאר היפים. גם מקצב הסמבה ל"מרחוק".
מבחינת ביצועים הכל יותר מבסדר – קולו הנדיר הגיע במלוא יופיו והדרו, שר-סלסל כזמר נשמה אולטימטיבי בשפה העברית. הוא צחק על כל מי שחושבים ש"אפללו" זה מוסיקה מזרחית. הנימוקים שלו מדוע הוא לא ב"ז'אנר" הזה – העלו חיוכים (על מהות ה"מזרחית") בכלל, ואולי זה חידוש של הערב – קובי אפללו מכניס מעין סטנד אפ להופעה שלו, צחוקים ממש, אולי עדיין לא מהוקצע כמו הבדרנים הגדולים, אבל הא בדרך לשם. זה יעזור לו לשדרג את הערב שלו ברוח טובה שמגיעה ממנו, ו"לא בכוח". לא מאולץ.
סיכום: עד מופע נעים הליכות מענג של קובי אפללו, דה-בסט-אופ בעיבודים פריכים, כל מה שהלב שלו בחר ומשדר, וזה לא מעט. פסטיבל הפסנתר? לא משהו שייזכר לדורותיו.
שירים: אין לי דבר אחר, ענני, שמרי עליי, צחורת כנף, יחידה שלי, מרחוק, בא מן השתיקה, שובי לביתך – עם שם טוב לוי, בלילות הסתיו – עם שם טוב לוי, התעורררות – עם שם טוב לוי, עוד ניפגש – עם שם טוב לוי, סודות, שמע, שיר געגועים, מכתב לאחי הדרן: רוקד לפעימות ליבך, ים הרחמים, מה שהלב שלי בחר.
נגנים: ורד פיקר – פסנתר והפקה מוסיקלית, איתמר מאירי – גיטרה אקוסטית, מתן אפרת – כלי הקשה, גלעד אפרת – קונטרבס, הילה אפשטין – צ'לו
וידיאו – שובי לביתך
צילום: מרגלית חרסונסקי
שמרי עלי, סודות, ים הרחמים
