סט אטיין זה פופ מבוקר, שאינו כופה את עצמו. שרה קרקנל, בוב סטלי ופיט וויגס, המכונים "נסיכי הפופ החדש" עושים לפעמים פופ "ברקע", מנגינות בטעם מתקתק ללא סוכר, מין אווירה של ריחוק, מגע כמו-אנמי, אבל יש גם הפתעות כמו השילוב של פסנתר עם מקצב דאנס יפהפה בקטע השני, "סילבי", מבלי ששרה קרקנל תצטרך לאמץ קולה. אהבתי גם את העיבוד של הג’אזי חייכני ב"מסך חצוי" ואת האופי הקליל-מסתורי של "צלם רע", שיש בו אוריינטציית סיקסטיז ברורה
