מרגול וזהבה מגיעות על תקן בת דואבת ואמא מנחמת. "אל תבכי בגללו, שימשיך בשלו /תעלי על דרך המלך / אל תתני לדמעות שוב לפרוץ בלילות / ותני לחייך קצת ער" הן העצות שמרגול נותנת לזהבה המקוננת. שיר פשטני, עובד על אינסטנט רגש, קלישאות מילוליות, נועד להעצים את מפגש הזמרות, אבל יש תחושה שמרגול חזרה לשתף פעולה עם הצפוי אחרי שכבר הגיעה לאיכויות של ממש ("עץ ירוק מפלסטיק", "סרט ישן") וזהבה מקבלת את כל מה שנותנים לה. זה שיר אובדן אהבה נדוש שמנסה לפרוט על מיתרי הרגש, אבל השאיר ללא לחלוחית דמעה, נטול צער.
שוב הכאב מציף את הלב / שנים שהלכו לטמיון / אהבה אבודה הפכה בודדה / נותרה לי רק בדמיון
אני כאן לידך, אנחם כאבך / בשתיקה אנגב דמעותייך / עוד/ הכל יסתדר ויגיע אחר / שידליק את האור בחייך
אל תבכי בגללו, שימשיך בשלו /תעלי על דרך המלך / אל תתני לדמעות שוב לפרוץ בלילות / ותני לחייך קצת ערך / הוא היה כל חיי, אמרי לי מדוע החליט / לקום ולברוח / הוא עזב בגללה אהבה כה גדולה / קשה לי אותו כך לשכוח
תני לעצמך מעט לחייך / תראי לו שאת חזקה / צאי אל העיר,/ תתחילי לשיר / תמו ימי השתיקה / אהבה שחלפה, פרצופה היא חשפה / אלוקים כנראה אהב אותי / שפקח את עיניי והחזיר לי חושיי /שימשיך
