השיר נכתב מתוך דאגת אימים למי שנעלמה לארבעה לילות. איך נפש אוהבת יכולה להכיל את עוצמת הדאגה. טירוף. כל מי שהוא אב לבנות (כותב שורות אלו מודה באשמה) חש את האימה שמחלחלת לכל מקום בגוף, כאשר כל הסרטים הכי רעים אכן רצים בראש – גם ראיית הסוף.
השאלה היא מי מבני הזוג ישבר ראשון. על השאלה "איפה היית" – כשלחזרה, אין כמובן תשובה, כי היא משנית מול העובדה שהיא נושמת, חיה וקיימת.
הפתיחה האקוסטית הנינוחה לא מבשרת על דרמה. אמיר אטיאס (גם לכם הוא מזכיר בשיר הזה משהו מדוד טסה?) מגיע בהדרגה אל סערת הנפש. בבית השני נוספת לעצבות זעקה. המוסיקה משדרת תחושת הצער של אחרי, מלודית להפליא, זורמת באפיק אמוציונאלי אמין, במינון קצבי מתון. התוצאה היא כאב מזוקק, האפטר שוק של אחרי. יש כאן הבעת תחושה עמוקה, לא מלודרמה של סערת רגשות, והמוסיקה היא שמוסיפה ממד של אמינות.
*** בית הבובות אירחו את יסמין לוי לאחד הביצועים הנדירים של השיר הזה – האזינו מטה.
מי ישבר ראשון
זה כבר נמשך כל הלילה
החלפנו מילים בדמעות
ועוד לא הבנתי מה היה שם
נעלמת לארבעה לילות
והשארת אותי עם השגעון
לא הצלחתי לעמוד
ורק סרטים רעים רצים בראש
איפה היית? תגידי איפה היית
אני חיכיתי בחלון
שתחזרי ואת אפילו לא ענית
וחשבתי זה הסוף..
איפה היית? תגידי איפה היית
אני חיכיתי בחלון
שתחזרי ואת אפילו לא ענית
וראיתי את הסוף..
בית הבובות – איפה היית?