התחלנו בשמונים. מהר מאוד נותרו ארבעים. התוכנית האחרונה צמצמה לעשרים, שיכנסו לבתי השופטים. המבחנים נערכו בשלישיות. אני לא אוהב מבחנים בשלישיות, כי הם אינדיקציה קלושה ליכולת האינדיווידואלית של המשתתפים. לעיתים גם נגרם נזק בלתי הפיך, כאשר השלישייה אינה מתחברת בסגנונות המוסיקליים, בהעמדה, בכימיה אישית.
כיוון שאנחנו בתחרות ריאליטי, המצלמות רודפות אחרי הסיפורים, הדרמות, הריבים והתקלות שנוצרו בעטיין של השלישיות: מקרה הירידה של הילה שלו על נטע רד הוא דוגמא. המצלמות הגיעו עד שירותי הנשים. דמעות, צעקות, דרמה. כמובן – להעצים את הב'יצ'יות של הילה שלו – משימה ראשונה במעלה, כדי שההדחה שלה תעבור בשלום. היא אכן הודחה, למרות שמקצועית יש לה את האקס פקטור יותר מאשר לדניאל ביטון שנבחרה מהשלישיה הזו להגיע לבתי השופטים בקטגוריית המבוגרים.
גם המעקב אחרי מצב קולה של מאבדת הקול הסדרתית מאיה אמה שרקי נראה מה-זה מגמתי, כי בסופו של דבר ברור לכל, שמעז יצא מתוק והיא תגיע לבתי השופטים. כנ"ל ענבל ביבי,  שהתבלבלה קשות בביצוע "צל כבד". היא נכנסת לאחד מבתי השופטים.
בכלל, החלטות השופטים הגיעו הפעם במישמש, שאינו מבהיר לצופה את מהותן. הכל מעורפל. עורכי התוכנית לא מעוניינים להראות לצופים את שיקולי ההכרעות – לפי מה החליטו בקבוצת הבנים להעדיף, למשל, את אורי שכיב על פני אדיר טוב, שהוא לטעמי אקס פקטור לתפארת.
בקבוצת הבנים – החלטות ההדחה ישבו על מצפונם של השופטים, והם ניצלו את העובדה שבקטגוריית הלהקות נבחרו רק 4 הרכבים, והחזירו לתוכנית 5 מתמודדים (עידן טמלר, אדיר טוב, נדב קרני, גוסטבו קיניונס ויוהאן בוכניק) בצורת להקה. זהו פתרון מפוקפק ביותר, מאחר שהנ"ל לא התייצבו לתחרות כלהקה. לא ברור אם אקס פקטור ישראל הפרה כאן אחד מחוקי הפורמט, ואם הפרה, אז הכל פרוץ ואפשר להכניס את המודחים למסגרת של קבוצת בנים מורחבת. למה לכפות עליהם להיות "להקת בנים"?
הערה לשופט פורטיס: שמעתי אותו אומר: "בתחרות הזו שמתי את טעמי האישי בצד, כי הרבה דברים כאן אינם לטעמי האישי. אני בוחן דברים לא מפרספקטיבה אישית". פורטיס, אני הייתי חוזר בי מהמשפט הזה. מוחק אותו. הרי מינו אותך כשופט בתוכנית כדי שתשפוט לפי טעמך, לא לפי טעמם של שירי, עברי ומשה.