חיינו מורכבים מתהיות, שאלות, עצות עצמיות, למעשה – דיבור תמידי עם עצמנו. יגאל חקון יצא לכביש הראשי כדי לתת לשאלות והמחשבות לרוץ. סימני השאלה צצים בכל מקום. המוסיקה והקול הם זן נדיר, שמזכירים מוסיקה ישראלית של פעם. אתה שומע את השיר המלודי הזה בעל היופי הייחודי ונדמה כאילו יגאל חקון הצליח לעצור את מרוץ החיים ומחוגי הזמן. זה נשמע כמעט ואקום. האם חייבים להיות "מודרניים"? בודאי שלא. מצד שני, יש משהו נאמר – מיושן, אם לא מעט פתטי בשירה המתקתקה-ענוגה הזו, שמעט מרחיק במקום לקרב.
זה עובר לך כמו תדר בראש המסתחרר / כשאתה נופל מהמיטה. / לפעמים מרים משקולות, שתיים-שלוש דקות / וזה מספיק/ ורץ כדי להספיק.
הכביש כולו שלך הבוקר – אין צורך למהר / חותך את האוויר ומשתחרר. / ואוסף ניצחון קטן, שיא על מחוגי הזמן / למה זה טוב ? / יכולת עוד לאהוב עכשיו.
על מי אתה חושב הבוקר ? / ומה אתה סוחב איתך ? / אז קח שני צעדים קדימה – / טוב להשאיר חלון פתוח לנשימה. / את מי אתה עוזב הבוקר ? / את מי אתה אוהב ?
בלי להרגיש אתה שוקע בכורסה שבסלון / האצבעות נוקשות על השלט. / מחכה לצליל טלפון, / לסוף שבוע בלי לישון. / תרקוד על כלות הלילה, / רק לא להיות לבד.
