איך נשמע "פזמון ליקינטון" בניב הודי? תקשיבו למה שיצר המעבד אילן בן עמי (בתמונה) לליאורה יצחק. שלוש אפשרויות – בדיחה, מקסים, מיוחד. מי שיגיד – אנסו את השיר המקורי – לא אתעמת איתו. אשאיר לאילן בן עמי (הברירה הטבעית) להתווכח איתו.
הפרויקט: שירי ילדים בעיבודים פסוודו אתניים, תרצו – מוסיקת עולם. מתוך השנים עשר רק ארבעה מושרים קולית: – "פזמון ליקינטון" – ליאורה יצחק, "ואלס" – מורין נהדר, "דני גיבור" – דני שטג, אמא – זהר עזרא. כל השאר – גרסאות אינסטרומנטליות.
השאלה למי הדיסק הזה מיועד? לילדי הגן? אפשר ללכת על טענה, שילד לא יכול להתחיל מגרסה אינסטרומנטלית לשיר ילדים בטרם שמע את המקור. ה"מזרחיות", שקיימת בגרסה הכלית ל"מי יודע מדוע ולמה לבשה הזברה פיג'מה", פונה יותר לקהל באשר הוא. סתם האזנה קלה. כנ"ל – "אני אוהב" (שוקולד) בעיבוד לעוד.
מצד שני, כמה קסם קיים בעיבוד האוריינטלי ל"מקהלה עליזה", בהומור בעיבוד העממי ל"במדינת הגמדים" המוגש בתמהיל מוסיקת עולם עשיר (בלוגראס אמריקני, אסיאתי). "מקהלת נוגנים – יוסי בכינור" הוא קטע אתני אקספרימנטאלי, שעומד בפני עצמו – לא בהכרח לילדים. במפרשיו של "פרש – רוץ בן סוסי" נושבת רוח קאונטרי. "אצא לי השוקה" הוא חאפלה צבעונית יפה ומלהיבה רווית קולות ואפקטים.
מפיקי האלבום, יעל אופנבך ועופר שטרית מציינים, כי הייתה להם מטרה אומנותית דידקטית – להעשיר את עולמם המוסיקלי של הילדים, לחשוף בפניהם כלי נגינה אתניים. מבחינה זו – דיסק יחיד במינו לילדים, ממשיכו של האלבום הראשון בסדרה. הבעיה היא במישמש הסגנוני, בריבוי הפנים המוסיקליות, בתערובת של ווקאלי ואינסטרומנטאלי, בהיעדר חוט שדרה אומנותי ויכולת למקד את הדיסק לקהל המטרה.
שירים: "מקהלה עליזה", "הטיול הקטן", "פזמון ליקינטון", "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיז'מה", "במדינת הגמדים", "דני גיבור", "אני אוהב (שוקולד)", "מקהלת נוגנים (יוסי בכינור)", "ואלס", "פרש (רוץ בן סוסי)", "אמא", ו"אצא לי השוקה"
משתתפים באלבום : אהובה עוזרי (בול בול טראנג), אילן בן עמי (עוד וגיטרה), יעל אופנבך (טבלה הודית), מארק אליהו (קמנצ'ה), עדי רנרט (אקורדיון, חצוצרה וקלידים), יוני שרון (בנדיר, דרבוקה) יעקב מירון: כלי נשיפה חלילים
שירה : ליאורה יצחק, מורין נהדר, דני שטג, זוהר עזרא.
