מנין הוא שולה את המנגינות האלה? כל שיר שובה ביופיו המלודי. קווי מתאר מלודיים שמתחברים להמיית ליבו. געגועיו לאהובה – משורטטים במדויק. המרחקים שמחדדים את הערגה. המרחוק שמעצים את הבקרוב. המוסיקה – סגנון משלו, אינו תלוי בזמן. על זמני. העיבוד עוטף את המנגינה במעטפת אקוסטית תומכת. בחירת הזמר – חלק אינטגרלי, קול רך שצובע את השיר בצבע אפרורי נוגה-מזכך.
בקרוב אני אחזור/ אל השקט, אל האור/ אל הרוח, אל המים/ בקרוב אני אחזור/ אל החום אחרי הקור/ אל החוף, אל השמים/ בקרוב אני אחזור/ את תראי, כמו שיכור/ שוב לצלול אל תוך עינייך/ בקרוב אני אחזור/ זמן שחיכינו יעבור/ ויביא אותי אלייך
כי מרחוק/ גם כאן השמש מאירה/ בכל יום/ אבל שונה/ קצת דומה וקצת אחרת/ כי מרחוק
הימים והלילות/ נשטפים בזיכרונות/ שם את יפה ואת צוחקת/ בקרוב אני אחזור/ בסוף הדרך לעצור/ אל הרחוב ואל הבית/ בקרוב אני אחזור/ דלת אחרונה לסגור/ אם היית רואה ואז ליפול לזרועותיי
תגובה אחת
מקסים כהרגלו בקודש. הנה מוסיקאי שאינו זקוק לשום יחצנות ודאווין ממוסחר אחר. מוסיקה נטו. את זה, אגב, אי אפשר ללמוד. או שיש לך או שלא, ובד"כ – אין לך.