מה שנפתח כאיזשהו אקט של קסמים ("תבחרי קלף") עם אלמנט כמו מזוכיסטי ("אני חי כשאת הורגת") מתמוסס לתוך מסקנות חיים נדושות ("כל אחד יכול לסלול את המסלול של חייו"… אתה חייב את האור כדי לבחור בין הטוב ובין הרע") פבלו רוזנברג שרבט מילים, והרג את הטקסט על נתיב המסלול המלודי-מתקתק-כאילו-נוגה בעזרתה האדיבה של רוני דלומי, שנרתמה לדואט אולי מתוך הזדהות עם מי שאוהב כמוה מוסיקה דרום אמריקנית.
נראה שגם פבלו, מלודיסט מופלא, יודע שהקהל לא ממש בודק בציציות הטקסטים, ומה שמנצח הוא הערב לאוזן והמרגש את הלב, ואם הניצחון לא יגיע בסולו, טובים השניים לרגש בקצב סימטרי Radio Friendly. בטוח שיש מי שיילקח בשבי הרגש. אלמלא הטקסט, יכול להיות שגם אני הייתי בין שבוייו.
תחשבי על כל דבר אשר עולה בדעתך/ תבחרי קלף תשמרי אותו חקוק במבטך/ אל תהיי כל כך מסויגת אולי אני יכול להועיל/ אני חי כשאת הורגת תגידי מתי אפשר להתחיל
כל אחד יכול לסלול את העתיד של חייו/ הוא חייב את האור/ כדי לבחור בין הטוב והרע בין עצבות לשמחה
אם תחשוב על כל דבר אשר שרט את נשמתך/ רק תתלוש דף ותטמון אותו בנוף של ילדותך/ לפעמים רגע של חסד יוצר הזדמנות להוביל/ אני כאן ולא עוזבת תגיד לי מתי אפשר להתחיל
כל אחד יכול לסלול את העתיד של חייו/ הוא חייב את האור/ כדי לבחור בין הטוב והרע בין עצבות לשמחה
תגובה אחת
יופי של שיר
חיבור קסום ומוצלח בין פבלו רוזנברג למי שמסתמנת כנסיכת המוזיקה הישראלית
נדמה כי כל מילה שיוצאת מהפה שלה נעטפת בציפוי יהלומים
תענוג