סי היימן שלחה דיסק אוסף לקראת סיבוב הופעות חדש לציון 25 שנות במה. לא מצאתי בו ואפילו שיר אחד חדש. בקומוניקט שצורף מבטיחים השקת בכורה לסינגל חדש בחודש הבא. לא אלבום – אלא סינגל. הערב החדש יתבסס כמובן על רפרטואר המובחרים שמצאתי בדיסק. להרכב הרוק "השלטרים" שילווה אותה יתווסף סקסופוניסט אורח.
מי התעניין בסי היימן בשנים האחרונות? איזה שיר חדש שלה כבש לאחרונה את הרדיו? היימן והקריירה שלה נתקעו. היא לא חזרה על איכויות להיטיה הגדולים. הביקורת האחרונה שכתבתי על הופעה שלה הייתה במאי 1996, הופעה במועדון הלוגוס ז"ל. הכתרתי את הכתבה בכותרת "סי היימן בהיכל התרבות של שוק הכרמל", שם שסי עצמה נתנה למועדון, אולי מתוך תחושה, שזה מה שיש עד שהיא תגיע להיכל התרבות הגדול של ת"א.
כתבתי אז: "באתי לשמוע זמרת ישראלית שהייתה רוצה להיות ג'ניס ג'ופלין, אבל קשה להיות ג'ופלין, כשאת לא ג'ופלין. אבל סי היא זמרת שבהחלט מצליחה להעביר תחושה מבפנים, כשהיא שרה "באת אלי ולקחת אותי אליך" (מילים של סי, לחן של יזהר אשדות). זה עדיין אחד הקטעים המרגשים, שאפשר לשמוע מזמרת רוק מקומית. משהו אמיתי.
בלוגוס הופיעה אשכרה זמרת רוק, שיודעת לשיר רוק בעברית, ללכת עם קצב, שעושה מ"עולם תעשייתי" בלוז. שממלאת את "כמו צמח בר" בתוכן תחושתי משלה. מצד אחד היא ספגה הרבה אמריקה ואנגליה, כולל דילן של "נוק און הבנז דור", Will You הנפלא של הייזל אקונור בליווי הסקסופון של הרולד רובין, מצד אחר חברה לשירים הישראלים הקלאסיים של אביה, נחצ'ה היימן.
ועכשיו: מה יום יומיים, שנה משנתיים? נדמה לי שהשורה התחתונה של אותה ביקורת מלפני כ – 18 שנה תתאים לי גם לסי היימן אחרי 25 שנות במה: משהו בתהליך ההבשלה שלה כאמנית וכזמרת יוצרת נקטע. היא עדיין תמשיך לבסס את עצמה על "גיבור גדול", "לא עובדת בשביל אף אחד", "עולם תעשייתי", "גראפיטי 89", "עובדים בכביש". אבל עם הטמפרמנט והכישרון שלה היא הייתה צריכה כבר מזמן להיות במקום אחר. בשביל זינוק מחודש – החומר הישן אינו מספיק.
רגעי סי שירים: גיבור גדול, לא עובדת בשביל אף אחד, עולם תעשייתי, כמו צמח בר, באת אליי, גראפיטי ת"א 89, עובדים בכביש, ציפור לבנה, תריסים סגורים, חצי עולם. בונוסים: תגיד תודה שיש לך עיניים, Will You, ילדה קטנה (עם ג'וזי כץ), ימינה ושמאלה (עם נחום היימן), לו ידעת.
