כבר עשר שנים ששי גבסו נמצא בתהליך לא פשוט של חיפוש עצמו, של ניסיונות להיטען מחדש, להגיע להשראה הנחשקת, לעיצובו האומנותי. הדרך הפתלתלה לא סייעה לו להיות ממוקד בסגנון. האקלקטיות, נדמה לי, עיכבה פריצת דרך בגדול, כי בבסיס מדובר בכישרון של ממש, באמן במה בעל חן וכריזמה.
אלבומו האחרון "כל הימים" הראה כי גבסו חיפש ומצא שירים חדשים במקומות שיש מה למצוא בהם. כתבתי בביקורת על האלבום האחרון שלו: "לא בטוח שגם באלבום הזה הוא מוצא תשובות לשאלות קיום בסיסיות, שהרי כל מהותנו לוטה בערפל. אבל תהיות ושאלות עדיפות לעיתים על תשובות נחרצות", והמהות הזו קיימת בשיר שהוא שר בפתח הדיסק ולקראת סיום הערב – "אני צריך להחליט".
הרב גוניות הגיעה למופע בזאפה הרצליה. לא בטוח, אם שי גבסו כבר החליט על זהותו הסגנונית – רוקר ("נשק"), פולק סינגר, ים-תיכוני, פופ מיינסטרים. גם הערב הזה לא פיזר את הערפל. אבל נדמה לי שהשאלה הזו אינה כה קריטית, כאשר סך כל השירים מעידים על משהו אותנטי שמתבשל ומתרקם אצל גבסו.
כששי גבסו שר בפתח הערב "אין לי מילים" בנגינת ארבע ידיים על הפסנתר (הוא ונגן הקלידים, דיוויד שטרית), את "כל הימים" לקראת אמצע המופע ואת "תבואי" בליווי פסנתר נטו, שנסון הפסנתר המלודי להפליא, יש תחושה שאלה פירות תהליך ההבשלה וההתבגרות שלו כאמן פופ, שמצליח לחבר בין תחושותיו למיתרי הגרון.
אבל זה אינו הגוון היחיד: ל"ארים ראשי", ל"כל הימים" ול"המילים החסרות" הזמין גבסו את אהובה עוזרי עם הבולבול טרנג שלה, לא סתם אורחת לערב השקה אלא מי שצליליה האוריינטליים נשזרו יפה לשיריו בעיבודים שעשה לו משה דעבול. הייתה תחושה באותם רגעים שהיא "החוליה החסרה" להמשך דרכו על הבמה, תוספת חיונית ומשלימה מאין כמוה לנגנים שאיתו. האם אהובה תהיה איתו בהמשך?
הערב אינו על טהרת האלבום החדש. שישה שירים חברו ל-12 מאלבומיו האחרים, חלקם ברוח האלבום, חלקם פחות, אין ספק – גבסו מתחיל לגבש תעודת זהות אומנותית כאמן פופ (בהגדרה כללית) בשל, ועדיין הייתה לי תחושה, שהוא יכול להגיע לערב ממוקד-מהודק-מזוקק-עוצמתי יותר, כדי להשלים את התהליך, שבו יכנס לרשימת אמני החובה של המוסיקה המקומית.

שירים: אין לי מילים, נשק, מישהו גדול, יום ועוד יומיים, ארגזים, ארים ראשי – עם אהובה עוזרי, כל הימים – עם אהובה עוזרי, אני אחצה את הכאב הזה לשניים, אהבה, מרלן, המילים החסרות – עם אהובה עוזרי, במקומי, אני צריך להחליט, שמור על האמונה. הדרן: תבואי, תגידי לי את.
וידיאו: כל הימים
נגנים: דוד שטרית – קלידים, אורי סעייד – בס, איתן רז – תופים, רועי צעדי – גיטרות.

צילום: מרגלית חרסונסקי