זוכי כוכב נולד לא ממש כובשים פסגות, לא מנצלים את הכישרון והתהילה למהלכים שיאזכרו אותם ברמות של "הדברים הבאים". אור טרגן מטפטף לאט, אולי לאט-מעט מדי. ההפוגות בין שיר לשיר ארוכות, וההישגים מתפוגגים. האם השיר הזה ישמש מקפצה? טרגן הוא זמר תלוי חומרים שמספקים לו. השלישייה חורב-בנג'מין-זך תפרה לו פזמון עשוי "כמו שצריך" – תלכיד מהוקצע של מילים-מנגינה-מקצב-עיבוד. 
הדובר מחפש את הדרך אל האושר, למרות הקשיים להגיע אליו. יש בעולם אנשים שהצליחו לשרוד את מלחמת הקיום, שהגיעו לריגושים, למגע אלהים, שמצאו את הטוב. גם הוא רוצה שנייה לפני הייאוש – לגעת באור. נועם חורב לא המציא שום גלגל טקסטואלי. אנשים צעירים כבר בגיל 20 מגיעים למסקנות כי החמיצו את כל הטוב שבעולם. טרגן צריך להרגיש ככה? הוא לא ימתין עד גיל 30 או 40 כדי להגיע לתובנה הזו, אבל לזכותו ייאמר שהוא שר כאילו הוא מרגיש ככה.
המוסיקה וההפקה המוסיקלית מנסים לקדם את ה"מלודרמה" האישית, מכוונים לנתיב אמוציונאלי מרומם נפש. מבחינה זו טרגן, זכה, ככל הנראה, בלהיט רגש שמקדם אותו למצעד הלהיטים או הפלייליסט של אמצע הדרך בערוצים שהולכים על הבטוח. יש לו קול והגשה ראויים להם. מצד שני: לא בטוח שהוא תורם לו תרומה להיות זמר ייחודי, מבודל מזמרי פופ נטולי זהות אומנותית מיוחדת.