ג'אז חורף בים האדום

סטיב שיאהן שלישיית מוג'דר, דניאלסון פרסקו

תיאטרון ישרוטל רויאל גרדן
4.5/5

תופי ה – Hang שסטיב שיהאן נוקש עליהם נראים כמו צלחות מעופפות שנחתו לשעה קלה באילת. הצלילים העגולים וההרמוניים מזכירים א ה – Steel Pan או Steel Drum, אותם תופים שמוצאם בטרינידד. שיאהן מחליף את הצלחות האלו בתדירות גבוהה. צליליהם דומיננטיים, אבל מסביבו יש עוד שפע כלי הקשה שמשמשים לעטר את המוסיקה המיוחדת הזו, שמנוגנת ע"י רביעייה (הקשה-בס-פסנתר-תופים).
נדמה לי שגם שיהאן (57), בן לאמא צרפתיה ואב אינדיאני, לא יוכל להגדיר במדויק את הצלילים שמילאו את חלל אולם תיאטרון ישרוטל רויאל גרדן.
המוסיקה הזו משרה תחושה של מסע אקלקטי וקוסמופוליטי של רוגע עילאי, בלי דרמות ותשוקות. שיאהן מסובב גלובוס, אבל לא ממש נוחת במקומות מסוימים. המוסיקה המלודית-הרמונית-ג'אזית שלו אפופת אווירה בעלת ניחוחות אתניים. התחושות במהלך הערב מתחלפות מחלומי ומשכר למשעמם וחוזר על עצמו. מוסיקה של יופי קסום או מוסיקת ניו-אייג' סינמטית רפטטיבית לאוהבי מדיטציות מוסיקליות. האם המבקר יכול להגיע להחלטות? חיי המבקר לעיתים קשים. המוסיקה של שיאהן כל כך נדירה ואקזוטית, שהייתי אומר – אסור בשום פנים אופן להחמיץ, גם אם אינה יצירתית ממדרגה ראשונה.

סטיב שיאהן – כלי הקשה, צ'ארלס לוקאס – בס, כריסטיאן בלהום – פסנתר, ז'אן דניאל גלוריוסו – תופים וכל נקשה.

אנחנו עדיין בתחום כלי ההקשה. אני מדבר על התפקיד של הישראלי זוהר פרסקו (43) בשלישיה הכוללת את פסנתרן הג'אז הפולני לשק מוג'דר (43) ונגן הבס השבדי לארס דניאלסון (56). אין שום ספק: פרסקו העניק להרכב זה אלמנט מיוחד של מוסיקת עולם בקטעים שהוא כתב ונותן קולו בשירה מתמזגת שנשמעת כמו עיטור אתני.
השלישייה של מוג'דר-דניאלסון-פרסקו יצירתית ממדרגה ראשונה. שלושה מוסיקאים משלוש תרבויות מנהלים דו שיח מוסיקלי כאילו הם עולם אחד. כאן למבקר אין שום בעיות להחליט: הטריו הזה חי באינטראקציה מופתית, הגם שכל אחד מהנגנים מגיע מרקע שונה, בעל מוטיבציות אומנותית שונות. האירופאיות של מוג'דר הורסטילי (מוסיקה קלאסית, ג'אז), היצירתיות נגן הבס היצירתי דניאלסון, שצליליו נשמעים כמעט כמו שירת מיתרים, מול האוריינטציה האתנית-מזרחית של פרסקו, המתמחה בצליל תופים של מגע-יד.
השלישייה, שקיימת כבר 10 שנים, שומרת על דמוקרטיות. אין נגן דומיננטי. גם ביצירות – הם מתחלקים בשוויון מופלא. לאורך הערב חשים בחדוות היצירה המשותפת. המוסיקה מלודית, נגישה, זורמת, אלגנטית. סוג של יופי מזוקק חוצה גבולות אתניים וסגנוניים, ובעיקר מוסיקה המגיעה מהנאה טוטאלית של מנגניה. רואים להם בעיניים.

לשק מוג'דר – פסנתר, לארס דניאלסון – בס, צ'לו, זהר פרסקו – כלי הקשה

מוסיקה (למטה) – 1. שלישיית מוג'דר-דניאלסון-פרסקו 2. סטיב שיאהן

צילום: מרגלית חרסונסקי

לשק-דניאלסון-פרסקו בפעולה
לשק-דניאלסון-פרסקו ב'

Steve Shehan Quartet, Mozdzer-Danielsson-Fresco Trio

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות