עיון ביקורת

נעמה כהן , כמה עוד (מילים ולחן: נעמה כהן עיבוד: יהל דורון גיא מנטש נעמה כהן, פברואאר 2014)

סינגלים חדשים

על איזו מחלה בדיוק שרה נעמה כהן? מה בדיוק השתנה בעולם הזה? בת כמה נעמה שהיא יכולה להשוות את החברה של פעם לחברה של היום? גם פעם היו "לבבות סגורים" – שנשארו סגורים. בעיות סגירות אינן דווקא תוצר של חברה מנוכרת.
הניכור האישי-חברתי הוא תולדה של מצב אליו נשאבים כולם. נהנים ומקטרים. אני נולדתי בתוך קופסא קטנה של חדר וחצי לפני הרבה מאוד שנים, גם אז היו "אנשים יפים בתוך משרדים גדולים", "אנשים סגורים" ואנשים אנטי חברתיים ולא אנושיים. כהן אינה נכנסת לרזולוציות. מבחינתה "בעולם הזה משהו השתנה", כאילו היא מכירה את העולם הקודם. כולה בת 28.
השיר חסר מידת עומק, למרות שאני יכול להבין את תחושת הזרות והתלישות של נעמה כהן בחברה מטריאליסטית, שבה כולם רוצים "עוד ועוד", בין אנשים "חסרי פנים".
הטון של נעמה כהן משדר את התחושה בתשוקה עם נימה מסוימת של סרקזם. המנגינה והמקצב מניעים את השיר על מסלול הרדיו הידידותי, נקלט מהאזנה אחת, אבל השיר הוא כאמור יותר רפרוף על פני תחושה מאשר ניסיון לחדור לעומק.

בעולם הזה משהו השתנה / כולם רוצים מהר והכל במתנה / כמה עוד עוד, כמה עוד עוד
לבבות סגורים חיים בהמתנה / אין פה חברים, כולם צריכים איזה דבר ממך / כמה עוד עוד, כמה עוד עוד .
ואתה מפחד לחשוב / איך כל זה יגמר / אם יש חיסון למחלה הזו / כל כך קל להידבק
כמה עוד עוד / כמה עוד עוד ..
אנשים יפים במשרדים גדולים / לכולם שמות אבל אין פנים / כמה עוד כמה עוד עוד .
ומוכרים לך ובתנאים טובים / קופסאות קטנות – קוראים להן בתים / קוראים להן בתים .
ואתה מפחד לחשוב…
אויבים קטנים ממהרים להתפרץ / אל תוך הגוף ללב המתכווץ./ תקנה תמכור ושוב תקנה
תראה איך חור גדול לא מתמלא

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *