עוד בטרם יצא האלבום "שכונה של איש אחד" (אלבומו השישי), מיהר דודי לוי להזמין להשקתו. מה בוער? שלוש שנים עמל עליו. אז מה הם כבר עוד שבוע שבועיים? תן לו לצאת.
שמעתי שלושה סינגלים – "בית" "שכונה של איש אחד" ו"איך שאני אוהב אותך". את שאר השירים שלח לי הדואר האלקטרוני. תודה רבה, אבל אני, מה לעשות, אוהב להאזין למוסיקה בשיטות עתיקות יומין. למשל, המנהג המוזר – לקרוא מילים. וכשמזמינים להשקת אלבום חדש, באופן הכי טבעי, אני עושה שיעורי בית. קורא מילים, לוחץ על השלט, מחזיר את השיר להתחלה. נוהל מגונה שכזה.
יאללה, תפסיק להיות מפונק, חתיכת מבקר שכמותך. תרים את עצמך, שים ג'י.פי.אס ותגיע למקום שנקרא "האזור". תחרוג ממנהגך. לא תעשה שיעורי בית. תקשיב לדודי לוי ולתזמורתו. אז חרגתי. לא הצטערתי.
"האזור" נמצא באזורים היותר חשוכים של שכונת המסגר. רק כשנכנסים פנימה, מבינים שזה לא כל כך נורא. אפילו מקום ראוי יחסית לשאר המחסנים שמתיימרים להיקרא מועדוני מוסיקה. הישיבה אקלקטית. ספות, כורסאות, הדומים, כיסאות. תפוס כפי יכולתך. אווירה טובה. רק שעת תחילת המופע היא חידה.
אבל הנה, דודי לוי והכובע בישיבה עם הרכב שישה נגנים. מחבר את ה"מלאך" של "אם ארצה" למלאך של השיר "מלאך". עיבוד אקוסטי עשיר, שירה מתכוונת. החספוס הקולי הייחודי שלו. "אם ארצה אהיה מלך, אם ארצה אהיה מלאך… אם ארצה אהיה חופשי, אבל אם אתאהב בך, אהיה מה שתרצי", שר הטורבדור ונעטף בצליל צ'לו ופסנתר.
גם השיר הבא "מים" מבהיר: לא צריכים דפי מילים. שומעים כל מילה. דודי בא לשיר כדי שנקשיב למילים. ודודי שר: "הולך חוזר לא מרפה/ טעם מר נשאר לי בפה". דודי לוי כאיש מדופרס, דוהרת אצלו רכבת פחד, שולפת אקדח, מקרבת הסוף. אבל אולי כדאי לנסות להתעשת. "שפכו עלינו מים", מבקש דודי, "נרגיש מה קורה", "שנצחק שנבכה". חיים לא קלים. לוי מצליח להביע את הפחד, הבלבול, למעשה את חוסר היכולת לדעת מה קורה. הגרסה הזו משאירה את השיר בקווים אקוסטיים יפים. כשהגיטרות אינן מכסחות, שומעים זמר, ודודי לוי 2014, הוא רוק שמחפש איזונים, רוצה לאפשר להקשיב לשירים. יכול להיות שזו הסיבה, שדודי ממשיך בישיבה עד סוף הערב, גם כאשר התזמורת עוברת לצליל יותר מכוסח כמו "מוסד" לפי חנוך לוין.
אחרי "מושיקו" ולפני "דוד" יגיעו חדשים: "חתונה" השמח וההומוריסטי הוא הקונטרה-האלטרנטיבה לשירי הרחבות הים תיכוניים, ניחות יוון ובלקן בקריצת עין ("אם אתה אוהב תן לה את הלב") ובצלילי פסנתר יפים של שאול בסר. אבל לפני החתונה – לא הכל שמח: דודי שר בכוונה גדולה "איך האהבה הפכה פתאום להיות לרוח הרעה" (השיר "איך שאני אוהב אותך"). גם כאן התזמור מספק תבלין אוריינטלי. האהבה הזו נשמעת כמו הלהיט הגדול הבא שלו. מצד אחר, מוריד הילוך ונשכב על ספת הפסיכולוג של עצמו ב"שיפקחו העיניים" – שיר ניחומים עצמי שקט, שהפחד יעלם והאהבה תופיע.
אורן ברזילי ושי להב חברי "מופע הארנבות של דר' קספר" מצטרפים להזכיר לדודי שהוא היה פעם חבר בלהקת "נוער שוליים" (השיר "ענוג") ודודי מצטרף אליהם ב"אחלום לנצח". הם יחזרו ל"לך איתה" בהדרן, ביצוע שלוי מן הסתם לא יכניס לספר האורחים שלו. ומי האורח הרצוי שלא בא? אהוד בנאי לשיר איתו את "בית".
בשביל "ללא כנפיים" מומלץ לא לנטוש בהדרן: שיר שעוסק בפערי גובה, ומה עושה ההמראה לבנאדם. ללא כנפיים – לא היינו יכולים להבין מה הגודל האמיתי שלנו. תוגת אמת ולחן קסום מצטרפים להבעה הכואבת של דודי. צלילים נוגים צובטים, תזמור שטוען השיר באווירה עגמומית. טון הצער של דודי מגיע, מחלחל, נוגע, מחבר לתחושתו. כמה קטן ללא כנפיים. כמה גדול כמוסיקאי. המריא בערב הזה.

נגנים: שאול בסר – קלידים, בן דגוביץ' – כלי הקשה, אביב שטיין – בוזוקי אירי, ענת נבו צ'לו, דוד מיכאלי – בס
שירים: אם ארצה+מלאך, מים, מושיקו, איך שאני אוהב אותך, חתונה, אומץ, מישהו גדול, דוד, ענוג (עם הקספרים), אחלום לנצח, שיפקחו העיניים, מוסד, בית, כל הזמן. הדרן: ללא כנפיים, שכונה, לך איתה (עם הקספרים)
וידיאו: ללא כנפים

צילום: מרגלית חרסונסקי

 בית, שכונה של איש אחד, חתונה