גיא ורועי זו-ארץ ממשיכים בקו הלדינו, אותה לשון ספרדית-יהודית בת 500 שנה, שהיא חלק מתרבות עשירה שעשתה עליה יפה לארצנו. המטרה היא להנעים בזמר מלודי נוגה-נעים, ולא להכביד בהיתוכים אלטרנטיביים, פיוז'ן, הפקות אלקטרוניות וכו'. אם אפשר לקרב את הטרדישן למיינסטרים – עשו האחים את שלהם.
נעימי הזמירות מגישים שיר אהבה עם דימוי גרנדיוזי ("כמו שהים גדול ואינו נגמר/ כך הכאב אצלה נותר") וגם "שותלים" בשיר את קולה המיוסר של מי שמכונה "כוהנת הלדינו", מתילדה כהן סראנו כגימיק לאותנטיות. הקול המסתלסל של גיא, המנגינה והעיבוד הבהירים והקצב הסימטרי הם כל העניין. לא צריכים אפילו האזנה שנייה. השיר כה קליט שנדמה לך ששמעת אותו כבר מאתיים פעם.
Puncha, puncha la rosa huele
que el amor muncho duele.
Tu no nacites para mi
presto alexate de mi
אם תבקש לראות אותה תיתן לך
אם תבקש לגעת בה תגיד לך
כמו שהים גדול ואינו נגמר
כך הכאב אצלה נותר
זמן שעובר אינו עוזר לשכוח
צער מתוק שלא נותן מנוח
ואתה היכן שאתה
שוב אל תברח מאהבה
שוב התמונות שאת נפשה עכשיו פוצעות
שוב המילים שאת ליבה עכשיו דוקרות
היא מבקשת רק נחמה
יש לה הכול אך לא אותך
