יאללה, בכפיים. ברגליים. בקצות הציפורניים. מי לא רוקד כאן? תקום, חביבי. תצטרף. מה אתה יושב ככה. אז זהו, שאני יושב ככה, כי לא בא לי, למרות שבתוך עמי אנוכי יושב. יושב, אבל לא רוקד. מישהו אמר את זה לפני: אם זה מה שהעם רוצה, מגיע לו לקבל. מה עושים, כשקמים בבוקר ולא מרגישים עם?
מרגול וזהבה חכמות יותר ממני: הן זיהו מתכון "טובות השתיים" מהסוג העממי-מקומי, והן רושמות ככל הנראה פרק מרשים בקריירה שלהן. העממי יווני אנונימי הזה, שלא יקבל שקל תמלוגים, יגביר מכירות. לפני שנתיים חשבתי שמרגול שינתה דיסקט, שהיא החליטה שדי לה ממצהלות עממיות בומבסטיות. טעיתי. לא רק שחזרה לאותם מקומות, היא מנסה לשדרג את החאפלה באמצעות זהבה בן. והנה, גם לה, לזהבה, ירד האסימון.
מה שאומר: עסקים כרגיל, והדגש הוא על עסקים: תן לעם עלם חמודות, תצמיד לו בקליפ צמד דראגיסטיות ("פאות קדושות") בקטע יענו "אומנותי- פרובוקטיבי" כדי לפלס נתיב אל החוגגים. מרגול צוחקת כנראה גם בדרך לבנק. גם לזהבה בן העצובה כנראה חזר החיוך לפנים. וטוב שכך. העם רוצה, העם יקבל, והמבקר יישאר בפסגת מגדל השן. האמת היא שרציתי לרדת, אבל לא השיר הזה יגרום לי.
מי הנער שיבחר בי מכל הנערות/ ויאיר ביתי בחושך באלפי נרות/ שאתו אשכח ברגע את כל הצרות/ ואדע אז כי מצאתי עלם חמודות
עלם חמודות, עלם חמודות/ ואדע אז כי מצאתי עלם חמודות
מי ילך אתי ביער בין האילנות/ ויאמר כי יאהבני במילים נוגנות/ חיוכו מלב ישכיח את הזיכרונות/ ואדע אז כי מצאתי עלם חמודות
מי יוביל אותי לבטח דרך נתיבות/ של חיים מלאים באושר ובאהבות/ שהזמן עומד מלכת בשעות רבות/ ואדע אז כי מצאתי עלם חמודות