מה מצאה הכנסייה לעשות "גרסת כיסוי" ללהיט של אריאל זילבר מהאלבום השני שלו (1978) לפי ההסבר שהגיע עם השיר – יש כאן שילוב של אהבה לשירים של זילבר וגעגועים לקיץ. עם האהבה לזילבר קשה להתווכח, למרות שהיא כורסמה בשנים האחרונות מטעמים שאינם קשורים למוסיקה.
לעצם העניין: גרסת הכיסוי הזו אינה מגלה איזשהו פן חדש, שיעניק לשיר את חותם הכנסייה. מצד שני, השיר זכה לרענון בביצוע של יורם חזן, עטוף בצליל אקוסטי חשמלי שכולו אור אופטימי, המבטא את רוח השיר. שמש חדשה עולה על הביצוע של הכנסייה.
*** השיר המקורי, לקוח מתוך אלבומו השני "אריאל זילבר ולהקת ברוש" (1978). בראיון שהעניק זילבר בשנה שעברה (2013), סיפר זילבר, כי השיר היה מיועד בכלל לאילנה רובינא. יום לפני המסירה התכנסו אצל זילבר השדרנית עיינה אילון ורותי נוי, "שהייתה מסתובבת כזאת בעיר". לדבריו, שלושתם כתבו יחד את מילות השיר, שהלחין. אילון ויתרה על הקרדיט, שנשאר בחיקה של רותי נוי. רובינא לא הקליטה לבסוף את השיר, כי "היה לה גבוה מדי" וכך, הביצוע עבר לזילבר.
שמש, שמש באה בימים / יש חלום אחד שלא חולמים / יש מקום אליו גם לא הולכים לבד
אחד אחד.
יש רוחות רעות על פני הים, ובהרים / עוד רבה הדרך, והאנשים הו, קשים.
בוא ונעבור על השנים / בוא ונדלג על הימים / בוא ונכנס למערות קרות
שלא לראות.
בוא נביט בשמש, היא יודעת מה קורה / איך אפשר לזרוח כשהים מלא, ים חולה. / נעצום עיניים רק ליום שלא נראה / איך גואים המים איך חכם טועה הו, הו.
בוא ונחפש את האבות / בוא ונתעטף באהבות / בוא ונצטרף לשמש העולה
כל כך גדולה.
נעצום עיניים רק ליום שלא נראה / איך גואים המים, איך חכם טועה / נצטרף לשמש העולה כל כך גדולה / יש, עוד יש, שמיים / יש שלי, שלה או כולה…
תגובה אחת
השיר הזה הוא בוודאי אחד השירים הראשונים שאריאל זילבר הקליט בעברית, עוד ב 1971;
ויצא לראשונה באלבום הבכורה של זילבר. הגרסא המוכרת עם להקת ברוש היא מאלבומו השני.