ומה מוסיפה מאיה אברהם על הגרסה שכבר שמענו באלבום "כל הימים" של שי גבסו? – איך אומרת הפרסומת ההיא – לפנק, לפנק. לפנק. אם אפשר לפנק עם קול נשי מלטף בצומת אמצע הדרך – למה לא. מה הריץ את גבסו להעניק לשיר גרסה נוספת? לא בטוח שלו יש תשובה. אסתטיקה על פני עומק? השיר הוא מעין תפילה באנלוגיה למזמור ו' בתהילים ומיוחס לדוד – תפילתו של חולה המתייסר בכאביו. הדובר פונה אל האל מתוך נמיכות קומה במנעד של קצוות מתקרת ים לרצפת אש.
מתוך חוסר תקווה בבני אדם, הוא מבקש להגיע לביטחון בה' שינחהו ויושיעו, כי מצבו בכי רע עד כי בלילה דמעותיו ממיסות את יצועו (השיבוץ המקראי "בדמעתי ערשי אמסה") יען כי אינו יודע את עתידו.
כאמור שי גבסו לא הסתפק בגרסה המקורית שנקראת "ערשי אמסה". לדבריו הרגיש כי השיר "מבקש את הקול שלה" (של אברהם) אבל עצם הפיכתו לדואט מפקיעו מהתחום האישי.
העיבוד החדש העניק לשיר תזמור בסגנון ים תיכוני לייט מתקתק, בתוספת סלסול קולי והפקיע אותו מעט מחלקתו האישית הראשונית של גבסו כדי להגיע לבית משותף נעים וחמים יותר. האם זו כוונת המשורר המתייסר? לא בטוח. מה שחשוב יותר ככל הנראה: למאיה אברהם יש שיר חדש,  אבל הוא נמצא עדיין מספיק חזק בחלקתו של גבסו.  

אני נושק לכתפך מבעד לאריג הרוח/ שבור וקרוע אני מבקש/ בין תקרת ים לרצפת אש
ענני
ומה יהיה איתי מחר/ ועכשיו מה אעשה/ אשחה בלילה מיטתי/ בדמעתי ערשי אמסה
בנך אני, אתה היום ילדתני/ בין מטר ברד לגחלי האש/ ראני מתהלך שקט-כה ורועש
ענני
מה יהיה איתי מחר/ ועכשיו מה אעשה/ אשחה בלילה מיטתי/ בדמעתי ערשי אמסה.

צילום: קובי ריכטר