למה להפקיע את השיר הזה מחלקתה של מרגול צנעני? האם יש הצדקה להעניק לו צבעים אופראיים בנוסח של דניאלה לוגסי? צנעני שרה את השיר מתוך כאב קודר. תחושה של מציאות. הפנימה את הסלסול. איפקה את הצעקה. לוגסי יוצרת דרמה אופראית שלא בגובה העיניים. היא מעבירה אתת השיר לגובה הקולי המתנשא שלה. הביצוע הזה אינו יכול להחליף את תחושת העימות האישי הקשה שמתבקשת מהשיר, אותה ארציות שלוגסי מפקיעה לטובת דרמת השירה. מילים פשוטות: זה שיר שלא ביקש את "התערבותה" של לוגסי. הוא מעדיף בינתיים להישאר אצל מרגול.

וקנית לי עץ ירוק מפלסטיק / היית בטוח שהכל מתפרק / וקנית לי תער חד עד כאב / כי היית בטוח שפרחים אני שונאת
הפסקת לשיר את שירי המולדת / קרעת את כל הבגדים היפים לעת ערב / היית חסר ועכשיו שוב חוזר / לא זה לא בשבילי, / זה בטח לא לי
וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב / אתה ערום ועזוב וחלש ו.. / כתבת מילים כי שנים לא אמרת / את מה שחשבת על עצמך ועלי
ומה אתה בלעדי?
קראת בשמי בלילות הקרים / רצית שאהיה איתך לעת ערב / והרסת את העיר השמחה, השוקקת / ידעת שאני מאוהבת / זה בטח לא לי
וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב / אתה ערום ועזוב וחלש ו… / כתבת מילים כי שנים לא אמרת / את מה שחשבת על עצמך ועלי
ומה אתה בלעדי?