נוגע בדרכון ההופעה

עמיר לב

מועדון בארבי ת"א
4/5

עצמתי עיניים. האם יש הבדל בין עמיר לב ששמעתי באלבום לעמיר לב על הבמה? עצמתי פעם שנייה. הפלא ופלא – אותו עמיר לב. וכי למה הניסיון הזה דווקא אצל עמיר לב? כי האיש על הבמה לא מתאמץ להוכיח מעבר לשירים ולצלילים. יש נגנים טובים, יש אווירה אוהדת באוויר. מספיק? צריך יותר? עמיר לב שר את הדיסקים שלו, אתה נוגע בקסם המסתורין. זה עובר כמעט כמו בהאזנה לדיסק. והרי התאהבנו בו מהדיסקים.
מי שלא בא מוכן – חבל על זמנו. רוב הטקסטים של הסטורי טלר הזה חייבים הכרה מוקדמת, אחרת פספסת אותו.
התכנסנו לבכורת (או בעגה הרווחת "השקת") "נוגע בדרכון". סיפוריו החדשים. עמיר ממשיך מסעות זרם החיים. יש לו סיפורים חדשים, אם כי מוסיקלית, לא ממציא עצמו מחדש. הפעם: חווית הנוסע המזדמן שמרגיש זר מאוד, מתגעגע לחום מיטתה, גם הטלפון מזכיר לו מאין הוא בא. איזשהו בלוז קיים באוויר. ישאל המאזין: האם הוא מספר או שר? גם וגם. למעשה זה כל הסיפור: עמיר לב מספר ושר בטון האפל-נמוך שעובר כחוט לאורך השירים והמוסיקה, שמטעינה את הנרטיבים באווירה תואמת.
"נוגע בדרכון" "רכבת", "לאן עפים הברווזים", "בוא איתי", Tonight, הם חלק מהשירים שהגיעו מהחדש לערב הזה, חברו למבחר מאלבומיו הקודמים. המקצבים, המנגינות, העיבודים לחשמליות והטון מייצרים פסקול נוגה–קודר לנרטיב, וגם אם "כוונת המשורר" אינה לחלוטין מתבהרת למאזין – עדיין יש אצל לב משהו מסתורי ממגנט, שמחבר לחספוס, לאווירה, לזרימת הסיפורים.
כבר כתבתי: האיש הוא יותר מאשר "סטורי טלר" מוסיקלי, עמיר לב הוא "פואט טלר" – משורר-מספר. טרובדור התחושה האפלולית. מעלה אותנו על מסלול זרמי סיפוריו-מחשבותיו. ובדרך נושבת בריזה של פשטות יפה, אמיתית.
משהו קורה ב- Tonight – על מעין פגישת מחזור של אנשים פשוטים שאין להם סיפורים גדולים מן החיים, שמחים לעלות זיכרונות. לדידם הלילה הוא הלילה, ולעמיר הרבה יותר נוח לומר – Gonna Be a good night tonight, כי אנגלית יוצרת בכל זאת איזשהו ריחוק מהשמחה הישראלית.
אם חיכינו לשבירת הקונספט המוסיקלי הרגיל של בס-גיטרות-תופים, הגיעו שחקני חיזוק: גליה חי – שירה וויולה, וגבע אלון – שירה וגיטרה. מוסיקה היא מוסיקה. אתה מוסיף נגנים שיש להם מה לתת, ויש לך מופע אחר. התגלגל לי רעיון: איך זה שגבע אלון אינו חבר בלהקה של עמיר לב? יחד עם רם אוריון, גיטריסט על, הם היו מרימים את עמיר קומה או שתיים, אם לא לגג הבניין.
מ"לפעמים אני" דרך "נמל תעופה" בואכה "מחכה", "חבק אותי" ו"כבוי" – נדלק האוויר, עלתה הטמפרטורה. היה משהו חדש, וסוחף יותר. בסופו של דבר, גם הטרובדור המספר המתוחכם זקוק לדלק מוסיקלי טוב. עזבו ז'אנרים. בהופעה מחפשים ריגושים כאלה, ועמיר לב יודע, שאין כמו ערב בכורה כדי לספק אותם. הוא סיפק.

שירים: הכל כאן, רכבת, טיה, אילן, ברווזים, עננים שחורים, הצלצול ההוא, נוגע בדרכון, חומוס (עם גליה חי), סמי (עם גליה חי), נוסע וחוזר, בא איתי, Tonight, לפעמים אני (עם גבע אלון), נמל תעופה (עם גבע אלון), מחכה (עם גבע אלון), חבק אותי (עם גליה חי), שש שעות, כבוי (עם גליה חי)
נגנים: עמיר לב – שירה וגיטרות, יונתן לויטל – בס,רם אוריון – גיטרה, נווה קורן – תופים. אורחים: גליה חי – ויולה ושירה, גבע אלון – גיטרות ושירה.
צילום: מרגלית חרסונסקי
וידיאו: חבק אותי

לפעמים, נמל תעופה, מחכה עם גבע אלון

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן