מקצועות חופשיים

מוניקה סקס

נענע דיסק
4.5/5

נצא למסע חדש עם מוניקה סקס. מה חדש בו? שגרת החיים המייאשת. 13 שירים ואתה מצטרף למסלולים בהם נעים יהלי סובול (רוב השירים) ושחר אבן צור (3 שירים) כדי להבין שבראי שלהם – המציאות העירונית לא משהו. אבל ככל הנראה, הייאוש נעשה נוח יותר כשאפשר לחבר לו מנגינות, לתזמר אותן, לעטוף את הקולות בהרמוניות. היצירה היא קרן אור גדולה באפלה. כמה גדולה? מה – 13 שירים בחרתי את המקבץ האופטימאלי שאלך איתו. לא מעט אור.
"כסף חדש": בנהר הכסף החדש אפילו הרקיע הופך לכסף חדש. מציאות קרקסית שבה "אם תתרכז תיפול למציאות בלי תחתית". הטן הדרמטי של סובול משדר מצוקה. התזמור עוטף בהרמוניות דו-וופ, הגיטרות מיללות. התזזית כובשת.
"נעלי קח אותי מכאן" ממשיכים בקצב הזה כדי להצטרף לסרקזם של סובול המספר על חתיכה רזה מפתה על נעלי עקבים אדומות ב"בוקר משרדי", שעצבנה אותו עד כדי כך שהוא שר על ארעיות הזוהר "גם כוכבות קולנוע כבות פתאום מול מצלמה"…
נירגע, כביכול, על צלילי פסנתר שפותחים את "שוב יורד אור חקי אפרורי" למילים של מאיר ויזלטיר.
שׁוּב יורד אור חָקִי אַפְרוּרי/ עַל אַהֲבָתֵנוּ הַפְּגוּעָה,/ עַל הַזִּכְרוֹנוֹת הַנְמַסִּים/ שֶׁחָשַׁבְנוּ לְהַפְלוֹת אוֹתָם בַּזְמַן,
עַל בְּשָׂרֵנוּ הַזוֹמֵם לִקְרוס פִּתְאום,/ עַל כּוחֵנוּ לְהַחְזִיק צוּרת אָדָם/ שֶׁיִּהְיֶה מַהוּת גוֹמַעַת וְרוֹאָה,/ שׁוּב יורד אור חָקִי אַפְרוּרי

השיר מתייחס לאווירה שאחרי מלחמת יום כיפורים, של מלנכוליה אחרי אופוריה, מציאות בה שולט-משתלט אור חקי אפרורי על מכלול חיינו-קיומנו. כאן "מוניקה סקס" נעשית יותר לירית, העיבוד משרת את התוכן, מעניק לשיר נופך אווירה הזוי, במיוחד בצליל קרן היער בעיבוד ספי אפרתי. שירתו של יהלי סובול שמתחילה רגוע בליווי פסנתר, הופכת דרמטית בהמשך, כאילו לרגע הבין את המהות הקשה של המציאות ומביע את כאבו, ואז הוא חוזר לקו רגוע כמו מתוך השלמה המציאות הזו.
הפתיחה של "האדם המואר" מזכירה את Walk On The Wild Side של לו ריד. רוחו של לו ריד נמצאת בשיר שבו סובול מספר על סופו של ערב יום הולדת בבר, שבו בעיקר שולטת החשכה כי המציאות היא "התרמית הגדולה". האם זה הזמן להיות אמיתי, להפסיק לשקר לה? המוסיקה הפאנקית טוענת במתח המכניס לאווירה.
שגרת החיים המשעממת-מייאשת זוחלת מהשיר "מקצעות חופשים": "מגלים בשיחה זה אותו המשחק/ מכל הצדדים/ אמנות או נדל"ן/ תמיד איזו כוס נופלת מהשולחן/ כואב להכיר אנשים חדשים". ובכל זאת מאחורי השגרה צץ מבט מסגיר של "הרהור סודי" לא מפוענח. התזמור האפי לשיר נשמע פס קול לסרט שטוען באווירה.
מציאות השגרה העירונית נמצאת גם ב"הקיץ עבר" וכמו ה"הרהור הסודי" מהשיר הקודם – על רקע חלונות הראווה שליד מכון היופי ברחוב הראשי – "עוברת נערה בעיניים חולמות", פופ קצבי שמכניס לתזזית עירונית, שהעיבוד העניק לו ערכים מוספים בהרמוניה הקולית, בסיום האלקטרוני היפה.
ב"שדרה ושמה ים" שחר אבן צור שר געגועים ל"רחוק מכאן על שדרה ושמה ים אהבנו את עצמנו מחדש" על רקע תחושה שאין כבר לאן ללכת כדי לספוג השראה. המלודיה והשירה משכנעים שאבן צור מתכוון למה שהוא שר.
"מרוב אהבה" – "אם היינו יודעים כמה קצר הזמן" הוא משפט המפתח. אנחנו לא ממש מפנימים ומפספסים את המהות הקריטית של חיינו – אהבה. סובול השתמש במיני עצמים כדי להראות שהבנאדם עוסק במיני השוואות אקראיות, אבל אינו מגיע לתובנה העיקרית הנ"ל.
השיר מונע בקצב מהיר, הפקת פופ אלקטרונית, מוסיקת דאנס לכביש הראשי, מניעה ומזיזה, כמשב רוח מאוורר ומרענן, שפחות נשמעת "חפירה" פילוסופית ויותר קלילות של זרימה מענגת-משמחת, שסיכוייה להניע את הבנאדם לחשוב על חייו הקצרים ולממש את האהבה בכל מחיר – שואפים לאפס.
שחר אבן צור שר-זועק מצוקה של התמקדות על "פרטים קטנים" בבית קפה. המנהג המגונה הממכר והמעצבן ("לו רק יכולתי למחוק/ היה לי מקום לעוד פרטים קטנים"), דווקא לקח אותו למנגינה עגולה ותזמור מרכך.
האהבה מואנשת ב"האהבה שהלכה לישון" – על המחשבה שאהבה שדעכה עדיין קיימת באיזשהו מקום, אבל לך לא נותר אלא ללכת ללא מטרה ולהגיע בסוף אל הים. שיר מלנכולי. מעין בלוז, צליל גיטרת סולו והרמוניה קולית, שהם עוד נקודת אור בדיסק.
"מוניקה סקס" הופכת יותר ויותר להקה פופ אקלקטית-פלורליסטית, אינה מקבעת את עצמה בסגנון, כדי להשתבץ באיזו נישה של רוק אלטרנטיבי, נפתחת למסלולי מיינסטרים חדשים, מהלך שנובע יותר מבגרות מאשר ניסיון להצעיר את עצמם בכוח, ובעיקר מחתירה כנה לבטא את האמת של חבריה.

שירים: כסף חדש, נעלי קח אותי מכאן, שוב יורד אור חקי אפרורי, איש גדול, האדם המואר,מקצועות חופשיים, הקיץ עבר, שדרה ושמה ים, מרוב אהבה, מה הלטאה, פרטי קטנים, אהבה שהלכה לישון, בעיר ההיא על המאדים
עיבודים: אייל אבן צור ומוניקה סקס. הפקה מוסיקלית: מוניקה סקס.
להקה: יהלי סובול, שחר אבן צור, ספי אפרתי, פיטר רוט.
צילומים: מרגלית חרסונסקי. ניר דרום (עטיפה)

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן