הלילה לא שחור

אילן וירצברג

הפקה עצמאית
4.5/5

המוסיקה באלבום החדש של אילן ויצברג מעוררת מחדש את השאלה: האם יש מקום להלחין כל שיר שלא נכתב להלחנה. הכוונה היא לאותם שירים הקרויים "שירי משוררים", מושג שנולד מאז שגלי צה"ל ערך את ערבי שירי המשוררים.
המשורר מאיר ויזלטיר טען בזמנו, שאין הוא אוהב הלחנות שירה, משום שהן כופות ניגון אחר על הניגון הטבעי שיש בשיר. עם זאת, ויזלטיר נתן את ברכתו, כפי שהבנתי, ללחן של מוניקה סקס ל"שוב יורד אור חאקי אפרורי", ממש מאותה סיבה – שהוא תאם את הניגון הטבעי של השיר.
נתן זך, שארבעה משיריו הולחנו ע"י וירצברג לאלבום החדש, טען לעומתו, כי בשיר קיימת תמיד מוסיקליות טבעית, שלמעשה מאפשרת לו כמשורר לוותר על המשקלים והחריזה הסדורה לטובת מקצב חופשי יותר. זך היה תמיד פתוח למלחינים שביקשו להלחין את שיריו, ועם זאת ידע להביע את הסתייגויותיו. למשל: הוא אהב את הלחן של מתי כספי ל"איך זה שכוכב", אבל הסתייג מאוד מהלחן ל"כשאלוהים אמר בפעם הראשונה".
השאלה היא מה מהות האתגר של המלחין? לפרשן במוסיקה שלו את המשורר? להעניק לו משמעות משלו? להישאר צמוד למבנה ולמשקל או לתת לעצמו דרור. אילן וירצברג מוסיקאי טוטאלי, כותב מנגינות מופלאות, איש מלודיה והרמוניה, מעבד, גיטריסט רוק ענק. כשהוא מלחין טקסטים של משוררים הוא הולך בתלם שלו, משכפל בתים, מעניק למילים קווים הרמוניים יפים, שרק במקרים מועטים אינם תואמים את הקונטקסט.
למשל: ב"ישן אדם" של דוד אבידן הכתוב בשורות קצרות המבטאות מציאות קיומית קשה בפסימיזם פואטי טיפוסי – וירצברג מדלג לא רק על הצורה בה נכתב השיר אלא גם על תוכנו (חוסר תקווה קיומית) למען לחן געגועים רומנטי המושר ברגש נוגה מלטף, ואף מוסיף סולו חשמלית מקשט. האם לכך התכוון אבידן? – מסופקני.
סיפור "סוף העולם" של נתן זך זכה לפסקול נפלא. סוף העולם בא במקרה, ביום רגיל, כשהכל התנהל כסדרו, על רקע עולם מתנהג כמנהגו. ואז – "כוכב לא נודע עשה את דרכו בחלל". וגם – "הוארו השמיים בדלקה לא בוערת"… כל השאר הוא עניין לספרים "שלא יראו אור, כי האור כבר כבה זה שנים ורק ים שחור", והסיום מחויך משהו: "אילו נותר בחיים פה אחד המסוגל לדבר / היה ממציא את סיפור בראשית או סיפור אחר". זך כמו מניח את ההנחה, שהעולם בו אנו חיים נוצר אחרי קטסטרופה כזו.
אילן וירצברג הלחין את הטקסט כמוסיקה לסרט, ניסה יותר מאשר ללוות את הנרטיב. הפרשנות רצינית, מתכוונת, תחילה, כמו המשורר המלחין נשאר תחילה בגבולות הנייטרלי-מאופק של המתבונן מהצד באמצעות מנגינה והרמוניה פשוטות.
אבל הקו הזחוח משהו מופר בשינוי לרגיסטר קולי גבוה המייצר תחושה של התייחסות רגשנית של המתאר למתואר, קטע שבו גם צליל החשמליות מתמזג ומגביר את הדרמה האישית. העיבוד – יפהפה, מעניק לשיר רובד של ממש. כאן יצר וירצברג חוויה מוסיקלית חזקה משלו על בסיס הטקסט.
ב"הלילה הוא שחור" המנגינה הנוגה הצנועה והטון הרך תואמים את תוכן השיר על סוף היחסים ביניהם: "אם נגזר על אחד מאיתנו/ לעזוב את השני/ היי את שעוזבת/ שלא אעזוב אני"
חלוקת הקצב ב"רכבת בלילה" על שלושה סיפורים מקבילים הקשורים ברכבת מנקודות ראות של ילד, אם ונהג קטר – מופלאה. השיר נטען נכון כסרט מתח ג'יימס בונדי והמוסיקה מקדמת את הסיפור.
"אישה ציידת" (מילים: דפנה דה-הרטוך) שיר ציורי המשרטט במדויק דמות סטריאוטיפית של אישה מינית שבכל זאת "בווריד צווארה תוף של טם טם" מקבל עוצמת רוק גיטרות ישיר ללא ניואנסים.
מיוחד יותר "אני עזבתי" (מילים: אבות ישורון) בלחן נוגה ורחום על המחזוריות בחיים עפ"י חייהם של בן (הדובר) ואב. מנגינה והרמוניה שלוקחים את השיר למחוזות החלום כולל סולו חשמלית א לה פינק פלויד. כאן החזרה על הבתים – הגיונית, ממש כמו חזרת נרטיב הגורל של החיים-האהבה-המוות.
המוסיקה הנוגה-צנועה-מאופקת-אקוסטית-הרמונית של וירצברג תואמת את מילות "השיר של דליה" (מילים: דליה וירצברג-רופא) – גם כאן אנחנו בנרטיב שבין חלום במציאות. על מראה המקומט של האם בחלום שממלא את הדוברת אשמה, מול ההתעוררות למציאות טובה שבה היא (האם) יפה.
הקצביות הקבועה של "יונתן יונתן" (מילים: אלעזר גרנות) מעניקה דרמטיות כואבת לשיר אנטי מלחמתי כולל מעבר גיטרה מהודק לשיר.
"חכית" (מילים: יצחק אשכנזי) מחזיר לאווירה נוגה במנגינה צנועה על הכמיהה שלה לדברים בלתי מוגשים ועל התקווה שכל דבר יכול להתגשם. העיבוד לגיטרות בחלק האחרון של השיר מתמזג עם ההרמוניה השמימית הקסומה.
אני מסוקרן מה מוביל מוסיקאי כאילן וירצברג דווקא לבחירות האלו, אבל אין ספק כי מבחינה ספרותית – הבחירות שלו מאוד מוקפדות. גם מוסיקלית – הוא הצליח להעניק לרוב השירים נרטיבים מוסיקליים איכותיים, הגם שיתכן שקיימים פערים ביניהם ובין "כוונת המשורר".

שירים: סוף העולם, אם תמיתני בים, הלילה לא שחור, ברכבת הלילה, יש אדם, אישה ציידת, אני עזבתי, השיר של דליה, יונתן, יונתן, חיכית, שיר ערש.

לחנים, הפקה מוסיקלית, נגינה וביצוע: אילן וירצברג

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אילן וירצברג המוסיקאי הרגיש שפורט על מיתרי רגש,כל תקליט אצלו מעורר מחשבה,מיוחד,מצריך השקעה בהאזנה במיוחד בשירי משוררים עם משקל וחריזה שלא מתאימה לפופ והוא עושה את זה בצורה מעוררת כבוד ומעל הכל מהנה,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן