הבוס חזר. אין אצלו רגע דל. ספרינגסטין הוציא אי.פי (*) במיוחד ליום התקליט הבינלאומי. הוא מכיל שלושה שירים שהיו מיועדים לאלבומו האחרון High Hopes , אך נשארו בחוץ. האם זה הופך אותם לפחות טובים? יש תשובה פשוטה: אחרי שהאזנתי לארבעתם, עלתה השאלה מדוע לא הוכנסו לאלבום.
שיר הנושא American Beauty נשמע שילוב של ספרינגסטין והרולינג סטונז. כל ארבעת השירים נשמעים חלק מרפרטואר החובה של ספרינגסטין. Hey Blue Eyes הוא שי אנטי מלחמתי שנכתב העת שהנשיא ג'ורג' בוש שלח את צבא ארה"ב לפלוש לעיראק. מי שמחפש כל דבר של ספרינגסטין – יגיע גם לזה. מי שאהב High Hopes, יקבל תוספת חיונית. ספרינגסטין הוא אמן של הופעה חיה, וגם השירים האלה נועדו לחיות על הבמה. ספרינגסטין לא שינה סגנון משך חמישה עשורים. קולו המחוספס במנעד הנמוך נשאר יציב, וגם – האנרגיות המוספות והחום שיוצא ממנו. הבוס אינו מראה סימני האטה, והשירים האלה, האיטים והקצביים, המחושמלים והאקוסטיים, ייכנסו בלי שום בעיה לרשימות שירי ההופעות שלו.
השירים יצאו על גבי תקליטון "12. מספר תקליטי הויניל שהוצאו הוגבל ל – 7,500, כך שיש למהר.
1 American Beauty
2 Mary Mary
3 Hurry Up Sundown
4 Hey Blue Eyes
**** E.P מיני-אלבום: ראשי תיבות של Extended play – מיני אלבום. המונח תיאר במקור סינגלים שהתארכו אל מעבר לסטנדרט של סינגל, אך עם הזמן הפך למושג המגדיר אלבום שהם קצרי מן הרגיל, אבל ארוך מדי מכדי להיקרא סינגל וקצר מדי בשביל להיקרא אלבום. לרוב הוא כולל כ-4 עד 8 רצועות מוזיקה ואורכו כ-15 עד 30 דקות.
הבחירה אם לקרוא לתקליטור קצר EP היא בידי האמן. ישנן דוגמאות רבות למשמעות הוצאת מיני-אלבום, כך למשל ישנם אמנים המעדיפים לקרוא לאלבום קצר בשם "מיני-אלבום", כדי שהוא ייראה משמעותי יותר בדיסקוגרפיה שלהם.
