מנגינה שבאה באביב, אבל עדיין נמצאת בחורף. דניאל סלומון בבלדה תחושתית, טון של געגועים נוגים, עיבוד והפקה לפסנתר ומיתרים בטעם של פעם. מסוג השירים שעצבותם היפה מחלחלת בקלות יתרה ונסבלת.
קונוטציה: "אמא" הישן המכר משולה חן ("אמא, הו אמא /חבקיני חזק ולעולם לא נפרד / אמא אותך כן אהבתי מכל /אמא השיר לך הוא עד") נדמה כאילו סלומון מכוון אותנו לשיר הזה – סוג של התכתבות של הבת עם אמה שאיננה כבר. 
הזמן לא ריפא את הגעגועים. העונות עוברות, החיים ממשיכים ולבת יש כבר ילדה מבוגרת, אבל היא עדיין מחכה ל"ביחד" עם אמה, למרות שהיא כבר בעצמה אם, ויש לה את "הביחד" עם בתה. מעגל העונות ומעגל החיים נמשכים.
סלומון שר את המילים כמי שמנסה לחוש את תחושותיה של הדוברת. ההבעה שקטה, אבל עוצמתה חזקה יותר משירה דרמטית. המוסיקה לוקחת לשדות השירים הארץ הישראלים המינוריים, משיבה את רוחם מחדש.

*** השיר "ענפים שבורים" נכתב והולחן ע"י דניאל סלומון בהשראת הסרט הדוקומנטרי "ענפים שבורים" של הבמאית והאנימטורית אילה בן-נחום שרוט, המספר את סיפורה של סבתא, מיכל רכטר, שעלתה לישראל לבדה בגיל ארבע-עשרה, ערב מלחמת העולם השנייה ולעולם לא ראתה שוב את משפחתה שנספתה בשואה. השיר מוקדש לכל ניצולי השואה שנתנו לנו את ההזמנות לחיים.

אמא, הו אמא הגידי/ איך החורף היה השנה / האם שלג כיסה את הבית/ והנה עברה עוד עונה
כאן אביב מדפק על הדלת/ ופריחת התפוח איתו / ואני כבר ילדה מבוגרת
אך הזמן לא עשה את שלו
ענפים שבורים לחזור רוצים/ אל העץ ממנו באו / ואני כמותם בין אוויר לים
מחכה לראות אותנו
אמא הו אמא הגידי / מה הרעש הזה הנורא/ האם כלב רודף את הבית
ועיניו קרות כסופה
ולכאן כבר הגיע הקיץ/ השורף את הכל באורו/ ולי כבר ילדה מבוגרת
אך הזמן לא עשה את שלו
ענפים שבורים…