"יתגדל ויתקדש"

יוסי פרץ ושרון רוטר

לזכרו של גד ליפסקי פרויקט "שיר וזיכרון" 2014
0/5

הורים לבנים שנפלו כותבים את אשר ליבם, ללא כחל ושרק, ללא יומרה להישמע "משוררים". אז מגיע הלחן ומעצים את התחושה, למעשה את עוצמת העיצבון, התוגה. יוסי פרץ ושרון רוטר הלכו למקומות האלו. הם הלחינו ברגישות, העצימו גם העצימו את תחושת הגעגוע המגיעה בשני שירים על גדי ליפסקי ז"ל: תחילה בקידוש של האב התמה-שואל את בנו מה גרם לצאת מהטנק. הדיבור (גוף שלישי) בין השורות המושרות בגוף שלישי מזכיר שיר כמו "גבעת התחמושת", מעניק לשיר אלמנט בלדיסטי-דרמטי. כמעט באותו טון ובאותה אווירה ממשיך אבא ליפסקי לדבר אל בנו ב"אני כותב רק פעם שנה" כדי לספר את נפלאותיו. כאן תמה האב, האם גדי שומע אותו כפי שהקשיב לסיפורים שסיפר לו לפני השינה. פרץ ורוטר העניקו למילים הפשוטות סאבטקסט מוסיקלי, מעין  "קול נכון" לזיכרון, שנוגע בעומק הגעגוע, אך אינו יכול להכיל את כולו.

*** גד ליפסקי נפל בקרב בלבנון, כשנחלץ לטפל בפצוע בקרב, בקצה הצפוני של רצועת הביטחון. הוא שרת כחובש קרבי בגדוד 66 של הנ"מ וסופח ליחידה של גולני במוצב ריחן. ב 22 ביולי 1993 כבש החיזבאלה את מוצב רזלן הסמוך, וכוח של צה"ל יצא להשתלט עליו בחזרה. במהלך הפעולה נפצע חייל של גולני, והרופא, אף הוא מהנ"מ, יצא מהרכב המשוריין לטפל בו. גד דרש ממפקד הרכב לאפשר לו לצאת בעקבות הרופא, למרות שהיה אמור להישאר ברכב המוגן. ההפגזה של החיזבאלה הייתה כבדה, אך לא הרתיעה את גד. הוא נהרג מפגיעה ישירה של פצצת מרגמה. גד לא קיבל פקודה לצאת ולטפל בפצוע. הוא חש לטפל בפצוע מיוזמתו. מפקד חיל האוויר החליט להעניק לגד צל"ש על אומץ לב ודבקות במטרה תחת אש.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות