הכל לטובה ההופעה

שאנן סטריט

זאפה ת"א
4/5

סוף השיר "נובמבר", ודמעות חנקו בגרון. הפליק לעצמו שתי סטירות לפנים, אחרת אי אפשר להמשיך. סיפור השיר: על רקע בשורות חדשות (הריון של b) הוא עדיין מקווה לקבל איזשהו אות שאחותו בסדר. שיר רך ומרוגש.
שאנן סטריט דומע לפני שהוא סוגר מעגל בשתי הופעות בלעדיות בהחלט המוציאות לפועל את האלבום "הכל לטובה", שכתב באנגלית –שמונה שנים אחר מות אחותו האהובה טובה.
אני מבין אותו. זה לא בידור. זה יומן אישי מאוד. מרגע שהחליט לחשוף, הלך עד הסוף. באמנות כמו באמנות – זה יגיע גם לבמה, עם נגנים ואורחים, משתתפי הפרויקט, ביניהם ברי סחרוף ושלומי שבן. חוה אלברשטיין לא הגיעה ל- July. מה חבל. היא דמות משמעותית בהצגה הזו.
קיצור הפרקים הקודמים: המופע, כמו האלבום, מתעד זרם מחשבות ותחושות של שאנן על שעבר ועל מה שהוא חש נכון לעכשיו נוכח טראומת מות אחותו מסרטן. על איך שדברים נראו לו פעם, ואיך עכשיו מזווית השכול. זה שאנן סטריט מאוד אישי-פרטי כן עם עצמו, בלי דג ובלי נחש, אבל עם דרייב של אמן היפ הופ, המשדר את הסיפור בקצב נהדר, שנוגע באפרו-קאריבי, ברגאיי.
בכתיבת "הכל לטובה" בחן שאנן השאלה – האם ביכולתו של הזמן להקל על הכאב. הניסוי לבש אף אופי "מדעי". שאנן קבע לעצמו מסגרת כתיבה של שיר לחודש. ההחלטה להלחינם הגיעה בשלב מאוחר יותר. הוא פנה למוסיקאי אהובים עליו – שלומי שבן, ברי סחרוף, חוה אלברשטיין ויצא לדרך.
המופע, כמו אלבום, נפתח ב"אוגוסט": "אחותי לא תראה אותי באביב הבא, מפני שהיא מתה בסתיו". בשיר "יולי" המסיים הוא חוזר להתחלה ומדווח: A dozen months ago i started this poetry diary project thing.
הצטרפות למסע הזה אינה פשוטה. כבר כתבתי בהקשר לאלבום: המוסיקה, העיבודים נועדו להפוך את הסיפור האישי לנגיש יותר, ועדיין אין כאן החנפה בידורית מכל סוג שהוא. צריכים אורך רוח כדי ללכת איתו כחמישים דקות לאורך 12 השירים. אחרי הכל, שאנן יצא לחלוטין מהאקווריום של הדג נחש לסביבה הפרטית שלו. כדי להיות איתו, אתה חייב לקחת את הטקסט ולא לעשות לעצמך הנחות.
ובאמת, מי שהגיע ללא שיעורי בית למופע הזה – פספס את מהות הפרויקט. נכון שהמוסיקה מצילה, אבל שאנן הגיע לזאפה כדי לספר את הסיפור האישי. הוא עשה את זה במלוא עוצמת הכוונה, נרגש ומתרגש ובעיניים עצומות.
המופע התגוון והשתפר מרגע שנוספו כלי נשיפה (ספי ציזלינג, יאיר סלוצקי, שלומי אלון), ובהמשך גם בעזרת האורחים ברי סחרוף, שלומי שבן (שהלחין את רוב שירי האלבום) , דודוש קלמס, טל (טולה) בן ארי. ובעיקר היו אלה הנגנים המצוינים שנכנסו אתו עמוק לסיפור – יוסי מזרחי, נדב לוזיה, אלרן דקל (הפקה מוסיקלית) ואלון פרימן.
הסיום "נעלי בית" (לא שייך לאלבום) השאיר את הקהל עם חיוך על הפנים. האם הוא רוצה יותר לחייך מאשר לבכות עם שאנן?  נדמה לי ששאנן נמנע מלהסתבך עם התשובה בכך זו שהגביל את עצמו לשתי הופעות בלבד. 
"הכל לטובה" היא יצירה ממוקדת וקומפקטית, שראויה להישאר במסגרת האישית-אינטימית של האלבום, הגם כשהמופע הזה הצליח להביא אותו לבמה כמעט עם אותן כוונות שהניעו את שאנן להגיע לאן שהגיע.

נגנים: נדב לוזיה – תופים, אלרן דקל- בס, אלון פרימן- קלידים, יוסי מזרחי- גיטרה
הפקה מוסיקליתאלרן דקל.
אורחים: ספי ציזלינג – חצוצרה, יאיר סלוצקי – טרומבון, שלומי אלון – חליל ושירה, דודוש קלמס – קלידים, טל (טולה) בן ארי – שירה, שלומי שבן – קלידים, ברי סחרוף – גיטרה ושירה.

צילום: מרגלית חרסונסקי

       ספטמבר,פברואר, מרץ
מאי, בנעלי בית

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן