במסע הזה, עילי בוטנר כבר לא ממציא את עצמו מחדש. הוא כבר תוחם עצמו לתוך שבלונת להיטים מלהיבים שמדיפים ניחוח ארצישראלי מסוים, מותאמים לנוסחה הקולית של אדר גולד ואוהד שרגאי.
המוסיקה מובילה אותך אל האופק האופטימי, אין מקום לדאגה, אלא בעיקר תקווה.
כישרון מלודי ומקצוענות הם ערובה ללהיטים נוספים מהסוג שאוזניכם שומעות, תואמי השילוב הקולי הטמפרמנטי בעיבוד גיטרות-קצב חסר פשרות. בוטנר כבר עובד עם רגל על דוושת ההצלחה, והוא כנראה חייב להוכיח כי גם השיר הבא יצטרף לרשימת הלהיטים של אמצע הדרך שמרימה את הקהל בנתיב מיינסטרימי מוכר, קהל שזוכר בעיקר את מה שאהב ומבקש לחזור לאותו מקום.
אני מכישרון כמו בוטנר כבר מחפש מקומות פחות בטוחים, יותר מפתיעים. איזשהו ניואנס שיהרוג אותי ברכותו, שביל צדדי מיוחד, שמוריד מהאוטוסטרדה.
ובמסע שלא נגמר רק אתה נשאר את כל הדרך לאורכה ולא נשבר ולא נשבר, וכשכולם לסוף יגיעו רק אתה עוד כאן, סופר את כל הצעדים, ונעלם ונעלם
ואם אני בוכה, ואם אני נגמרת, כמו רוח סערה חוזרת
והלב אומר שצריך יותר גם הפעם הוא יפתיע אל הלא נודע, אל האהבה
שאלייך היא תגיע
והלב אומר שצריך יותר רק עוד קצת, אתה תראה איך בסוף כל לילה – בוקר יעלה
ובמסע שלא נגמר את מה בסוף נזכור? רק כמה שאהבנו ושיש לנו לאן לחזור
מכל תלאות הדרך, הסיפור שלא סופר, נוסיף ללכת עד הסוף,
כי בא הזמן כי בא הזמן
ואם אני בוכה זה לא בגלל שרע לי לבד אל מול כולם
תקרא לי
והלב אומר…
בימוי ועריכת קליפ: עומר שוורץ
4 תגובות
צדה את עיני שורה אחת מהביקורת: 'אני מכישרון כמו בוטנר כבר מחפש מקומות פחות בטוחים, יותר מפתיעים'. ועל זה אומרים – ???
אם יש משהו ברור ביצירתו של בוטנר, מוסיקאי חביב, זה שההפתעה ממנה והלאה. כותב נחמד, מלחין בסדר, ללא בשורות בשני התחומים, גם ללא מסרים של ממש. נחמד.
גם השיר הזה נחמד. וגם מעצבן. כי כשאתה כל הזמן כותב נחמד ולא מפתיע בהגדרה – אתה מתחיל לעצבן.
שיר אחד המעצבנים שיש! במיוחד הפתיח שלא לדבר על המילים העלובות
בוקר יעלה, של עילי בוטנר וילדי החוץ, השיר הזה עושה לי שמח בלב,מרגש,קיצבי,חגיגה לאזניים.
כיף,כיף,כיף גדול…………..
תתקן את הטעות – לא יאיר – אוהד שרגאי