לא מגלה

שלומי שבת

מילים ולחן: לאה שבת עיבוד והפקה מוסיקלית: שלומי שבת טל פורר
3.5/5

מה הוביל את האחות שבת לכתוב טקסט כזה לאח שבת? מנין היא באה ולאן הוא הולך? הטקסט עצמו אינו מפזר עננים. לעיתים הוא מערפל במקום להבהיר. במעין-וידוי על תהליך שעבר בניסיון לקיים קשר אינטימי, שלומי שבת שר "לא נגלה את הלב איתו עברתי…" עברתי מה? (שגיאת תחביר בסיסית) וגם "בימים שלא שמרתי" – על מה? על הלב?  "ומאז אני קצת הפכתי".. את מה? ואולי הכוונה ל"התהפכתי".
גם "בשמים עננים החליפו את השעון כדי שעוד שעה מוארת מוקדמת תיכנס אל החיים" בפתיחת השיר, אינו מפזר את הערפל, כי מי שהביא אותנו לעוד שעה מוארת הוא דווקא שעון הקיץ, כלומר –האדם הוא שמחליט על שעות האור שלו. גם אם נתייחס אל הקיץ, כעונה שבה שעות האור רבות יותר – זה אינו מוסיף למשמעות של השיר.
לא סתם אני "חופר", כי בעיות תחביר יוצרות התנגדות לזרימה של הטקסט וגם מערערות את האינטימיות והאמינות של השיר. שלומי שבת שר באיפוק תחושתי-חם טיפוסי לו, במנגינה נוגה מופלאה, בהפקה אקוסטית אפקטיבית. האם טון הלב יכול לכסות על מערומי הטקסט? נדמה לי שאוזניים רבות יפסחו על השיבושים האלה, ויקשיבו לשלומי שבת, כמו שהם אוהבים לשמוע אותו.

בשמים /עננים החליפו את השעון/ כדי שעוד שעה מוארת, מוקדמת
תכנס אל החיים
ואת איתך אני יודע שלא תמיד/ אני צריך לדעת ויכול גם/ יכול גם, להפסיק לפעמים
לא מגלה את הלב איתו עברתי/ בימים שלא שמרתי/ ומאז גם אני קצת הפכתי/ אני נותן ולא נתתי/ ושומר עליו שלא יפגע
כשהשמש תשכב לישון/ אני ואת, נסתכל על הירח/ את תגידי/ הירח תמיד/ ואת, איתך אני מרגיש שאני יכול/ את תהיי ציור, אני מכחול/ התחכי לי / כשאחזור מהחלום
לא מגלה את הלב איתו עברתי/ בימים שלא שמרתי
ומאז גם אני, קצת הפכתי/ אני נותן ולא נתתי/ ושומר עליו שלא יפגע
לא מגלה את הלב איתו עברתי/ בימים שלא שמרתי/ ומאז גם אני, קצת הפכתי/ אני נותן ולא נתתי/ שומר עליו, שלא יפגע
השמים/ עננים החליפו את השעון/ כדי שעוד שעה מוארת, מוקדמת/ תכנס אל החיים

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

7 תגובות

  1. יוסי שלום,
    באמנות כמו באמנות, אין טעם לחפש אמת דקדוקית או תחבירית ולכן, בשירה מותר לשחק עם המילים, עם מבנה השיר וכו' כאוות נפשך, זה דווקא יוצר יופי ועניין מיוחד. זהו לא מאמר בעיתון שאמור להיות נהיר לכולם.
    שיר הוא עניין של חיבור. לטעמי האישי, השיר מהנה ומרגש, והטקסט מוסיף מסתוריות ועניין.

  2. יאללה מה קורה כאן? איזה יופי לקרוא תגובות אמיתיות סוף סוף, יוסי אני מאוד מעריכה אותך כעתונאי ולאה את כותבת פשוט יפה ונכון ושלומי אתה במילה אחת, מ ל ך ! בהצלחה לכולכם.

  3. ללאה ולזיו היקרים,

    כידוע לכם (ואם לא כדאי שתגלשו בהתייחסותי לטקסטים אחרים) אני קורא טקסטים ברזולוציה גבוהה, כי אני רואה בשילוב בין טקסט למוסיקה את היצירה השלמה, ומבחינה זו השיר הנדון אינו יוצא דופן מבחינתי.
    ובאשר לטקסט עצמו אני עומד מאחורי הדברים שמסיימים את הרשימה: "לא סתם אני "חופר", כי בעיות תחביר יוצרות התנגדות לזרימה של הטקסט וגם מערערות את האינטימיות והאמינות של השיר. שלומי שבת שר באיפוק תחושתי-חם טיפוסי לו, במנגינה נוגה מופלאה, בהפקה אקוסטית אפקטיבית. האם טון הלב יכול לכסות על מערומי הטקסט? נדמה לי שאוזניים רבות יפסחו על השיבושים האלה, ויקשיבו לשלומי שבת, כמו שהם אוהבים לשמוע אותו".
    בהצלחה והמשך יצירה פורה.

  4. שלום יוסי,
    ראשית-גילוי נאות .כידוע לך זכיתי לעבוד עם שלומי שבת.
    עם זאת-תגובתי אינה נובעת מרצון לגונן על מי שבטח לא צריך את מילותיי אלא דוקא משום שאתה אחד הבודדים שמתייחס ליצירה הישראלית ברצינות ולכן אני טורח להגיב.
    התייחסותך לטקסט של לאה חוטא בהתבוננות קונקרטית מדי.
    מה שווה שיר אם הוא חף ממאטפורות,מה ערכו של משורר אם הוא כנוע או נתון למרותם של חוקים או מוסכמות לשוניות.
    השפה העברית יקרה לי מפז אך אין בשיר טעות בעברית- ישנה גמישות תחבירית שמעידה,יותר מהכל, על תשוקותיה של הכותבת ליצור מרקם אידילי בין הלחן למילים.
    לגבי דעתך על המילים עצמן-זה כבר עניין של טעם וראוי שאכבד את דעתך גם אם היא שונה משלי.
    זהו פזמון,זו לא שירה.
    אני מוצא שהחיטוט ברזולוציה שבא בחרת לראות את הכתוב גורמת לך לפספס את האוירה ואת הסאבטקסט.
    לפעמים שיר-הוא רק שיר.
    תודה.

  5. יוסי שם השיר כבר מגלה שהשיר לא מגלה…מדובר על שיר לא על רשימת מכולת. אתה יכול לתאר לך מה הלב יכול להסתיר. אבל משום מה העדפת להתבלבל! שיר לא אמור להיות צילום רנטנגן, או בדיקת דם. נפש האדם זה לפעמים מורכב, וזה גם וגם. ואתה בתור מה שאתה אתה צריך לדעת את זה. כל הישועות והנחמות! לאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן