את "האגס 1" שמעתי לראשונה באלבומו של אהוד בנאי "קרוב" (1989) שיר געגוגעים לבית סבא של מי שאין לו עצה ותבונה כנגד הזמן. שיר של מתח בין תרבויות, אהוד יצא אז למסע בזמן. מתרגם את מראות העיניים ורחשי הלב בין עבר והווה, בין שאלה ותשובה, בין מציאות ומסורת. בין פיוט יהודי למוסיקה יוונית וגם רוק, בין טקסט עברי לארמי.
"רחוב האגס אחד" הוא שיר חדש שנכתב בהשראת שירו של אהוד בנאי ומתכתב עמו בכמיהה ובגעגועים לאותה תקופה. השיר מהווה מהווה דיאלוג פנימי בין הדמויות המתקיימות בו. זה הוא שיתוף פעולה מיוחד, המהווה מעין סגירת מעגל, בין רחוב האגס אחד של אהוד בנאי בירושלים, שם התגורר בילדותו, לבין רחוב האגס אחד של אופיר נפקר, בו הוא מתגורר עד היום.
המוסיקה נעה בקצב איטי, כמו לבטא זמן שקפא באותו רחוב אגס שממשיך להכיל את כל מה שהוא מסמל ואת הגעגועים לאותה סמטה. הדואט מציב את נפקר ובנאי בעמדה שווה, קולותיהם מתמזגים לטון געגועים בשירה עצובה מתגעגעת, במנגינה צנועה שאינה מבקשת להיות להיט, חזרה על משפט אחד כאילו הייתה זו תפילה להישאר שם, במחוזות ההם של רחוב האגס אחד.

אתה לא רואה אותי/ אבל אני רואה אותך/ אתה לא שומע אותי/ אבל אני שומע אותך/ אותו השם אותו הרחוב/ אותה סמטה לאהוב
רחוב האגס אחד/ אתה כאן בעיר אחרת/ רחוב האגס אחד/ ממלא אותי כל ערב
אני חוזר מהופעה/ ואתה ברחוב ילדותי/ אני באור הזרקורים/ ואתה מואר באור ביתי/ אותו השם אותו הרחוב/ אותה סמטה לאהוב
רחוב האגס אחד/ אתה כאן בעיר אחרת/ רחוב האגס אחד/ ממלא אותי כל ערב